המחקר עוסק בהבדלים פסיכולוגיים בקרב סטודנטים עם לקויות למידה לעומת סטודנטים ללא לקויות למידה.

כאשר נבחן האם המשתנה מסוגלות עצמית, הערכה עצמית ובדידות מתקבלים באופן שונה בקרב סטודנטים ליקויי למידה לעומת סטודנטים ללא ליקויי למידה.

לקות למידה מוגדרת כהפרעה נוירו-התפתחותית הפוגעת בתפקודי למידה בסיסיים ובסיסה פיזיולוגי, אנטומי ותורשתי. הגורם התורשתי הוא האחראי לליקוי במערכת העצבים אשר משפיע מצידו על תהליכי הלמידה או הרכישה של מיומנויות כמו: קריאה וכתיבה, אשר לרוב נרכשים באופן הדרגתי כחלק מתהליכי ההתפתחות הנורמטיביים.

המחקר בחן גם את המשתנה מסוגלות עצמית אשר מוגדרת כאמונה ביכולותיו של האדם לבצע פעולה מסוימת או משימה , הערכה עצמית המוגדרת כרגשות חיוביים או שליליים של הפרט כלפי עצמו ובדידות המוגדרת כניכור, זרות, חוסר משמעות וחרדה. הבדידות נפוצה יותר ויותר בחברות מודרניות ולכך השפעות מזיקות על בריאות ואוש.

שאלת המחקר בחנה האם קיים הבדל בין סטודנטים עם לקויות למידה ובין סטודנטים ללא לקויות למידה בתחושת הערכה עצמית, מסוגלות עצמית ובדידות?

הבדיקה נערכה באמצעות ניתוח אמפירי-כמותי, אשר כלל הפצת שאלונים בקרב סטודנטים._

בדיקת השערות המחקר כללה התייחסות לשלוש השערות מחקר, כאשר השערת המחקר הראשונה עסקה בהבדלים בין סטודנטים עם לקויות למידה ובין סטודנטים ללא לקויות למידה ברמת תחושת הבדידות, כך שסטודנטים עם לקויות למידה יהיו בעלי תחושת בדידות רבה יותר משל סטודנטים ללא לקות למידה. הבדיקה העלתה בין היתר כי קיימים הבדלים מובהקים בבדידות בין סטודנטים עם לקויות למידה לבין סטודנטים ללא לקויות למידה. כלומר ממצאי הבדיקה העלו כי סטודנטים עם לקות למידה נמצאו בעלי תחושת בדידות גבוהה יותר מסטודנטים שאינם מאובחנים עם לקות למידה . הספרות מחזקת ממצאים אלו וטוענת כי סטודנטים עם לקויות למידה מדווחים על תחושת הבדידות גבוהה יותר לעומת סטודנטים ללא לקויות למידה. בדידות זו נובעת ממיעוט ההזדמנויות החברתיות תפיסה עצמית נמוכה ותחושת ודיכאון.