נושא אי השוויון בשכר במדינות ה-OECD זוכה לתשומת לב רבה בשנים האחרונות במיוחד עקב עלייתו ברוב המדינות הללו, עלייה שלא נצפתה מאמצע שנות ה-80. תשומת לב זו קיימת לא בכדי, ישנו מתאם חיובי מובהק בין אי שוויון לבין ירידה בניידות חברתית, לכידות חברתית נמוכה, יחד וכן טווח רחב של בעיות רפואיות וחברתיות.

העבודה הנוכחית תדון בסוגיית פערי השכר בין גברים לנשים בשוק העבודה. מדובר בסוגיה מוכרת המעידה על אפליה ברורה כלפי נשים עובדות.  

עליית אי השוויון עשויה להיות תוצאה של גלובליזציה ושינויים טכנולוגיים, אך ישנם הבדלים חשובים בין מדינות ברמת אי השוויון- מה שמרמז כי מדיניות ייחודיות של מדינות וכן המוסדות שלה לוקחים תפקיד ראשי גם כן. חלק מהמנופים העיקריים לצמצום אי השוויון הם השכלה ובניית כישורים; שני אלה נמצאו לאינדיקטורים מרכזיים במספר מחקרים שבוצעו על ידי ה-OECD.

בהשוואה למדינות ה-OECD "ישראל ניצבת במקום הרביעי מבין מדינות ה-OECD בשיעור פער השכר בין גברים ונשים עם 21.8%, גבוה משמעותית מהפער הממוצע בקרב מדינות הארגון, שעומד על 14.3%. כך עולה מדו"ח בנושא אי-שוויון בין המינים"

שאלת המחקר: האם קיים הבדל בין נשים לגברים בשכר, במידת חשיפה דומה לסביבה מתוקשבת בחיי היום יום.

השערת המחקר: יימצא שנשים מופלות לרעה בשכר בהשוואה לגברים  בתנאי חשיפה דומה בסביבה מתוקשבת בחיי היום יום

שיטת המחקר: מטרתו של המחקר הנוכחי הנה לבחון את מידת ההשפעה של מגדרו של עובד : גברים/נשים על גובה השכר .

בדיקה זו נערכה על ידי הצגת הנתונים על פי פרמטרים  אשר משמשים להסבר ההכנסה מעבודה של גברים ונשים בישראל

משתתפים: הנתונים נלקחו מתוך סקר מיומנויות (PIAAC) אשר כללו גברים ונשים ממדינות שונות ובמחקר הנוכחי נבחרו, 5 מדינות, כולל ישראל לבחינה וניתוח.