סקירת הספרות הנוכחית עניינה בהבדלים בין אזרחים הורים לאזרחים ללא ילדים בתפיסה חיובית כלפי המשטרה והפחד מהטרור.

הספרות המחקרית מלמדת כי אירועי טרור או בטחון רעוע במדינה מוביל לתחושות לחץ וחרדה בקרב האוכלוסייה האזרחית. למשל אינתיפאדת אל-אקצה שפרצה בספטמבר 2000 חשפה את האוכלוסייה בישראל למצב לחץ שלא היה מוכר ממלחמות קודמות-תוצאה ממציאות מתמשכת של חוסר ודאות וחוסר שליטה במקורות הלחץ. מחקרו של גילת, אשר בחן את הפניות לערן בתקופת האינתיפאדה מצא כי התלונות העיקריות של הפונים לער"ן התמקדו בחרדה, הן ישירה והן מוסווית, בתחושת מלכוד בין הצורך להמשיך בשגרת היום-יום לבין הפחד להיפגע, ובתחושה של חוסר אונים. על פי מחקר שבחן את התגובות של מתבגרים יהודים וערבים בישראל לאיום המתמשך של פיגועי הטרור נמצאה רמה נמוכה של מצוקה בקרב המתבגרים היהודים והערבים כאחד, ללא הבדלים משמעותיים ביניהם. כמו כן. רמת המצוקה הנמוכה שנמצאה בקרב המתבגרים מצביעה על הסתגלותם לחיים תחת איום של פיגועים. מחקר נוסף בחן השפעה של לחץ בעקבות חשיפה לטרור. מן הממצאים עולה כי ככל שהאוכלוסייה הייתה "דתית" יותר, כך הסימפטומים של הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) היו חמורים פחות, ונמצאו פחות ראיות (באופן ניכר) להפרעת דחק אקוטי או כרוני. כמו כן, במחקר נבדקו אנשים שחוו אירוע טרור. כלומר רמת הדתיות משפיעה על ההתייחסות והעמידה בעת אירועי טרור.