הכינוי "חזקת הגיל הרך" מתייחס להעדפת האם כ"משמורנית" יחידה במקרה של פרידת ההורים. העדפה זו מעוגנת בחוק לגבי ילדים שטרם מלאו להם 6 שנים.

העבודה הנוכחית בוחנת את שאלת החקר: האם ראוי לבטל את חזקת הגיל הרך הקיימת כיום בישראל ?

הציפייה המסורתית היא כי האם תשמש כדמות העיקרית ואף הבלעדית בטיפול בתינוק ואכן עד לשנות ה-70 התייחסות החוקרים בתחום ההורות והתפתחות הילדים הייתה בעיקר לאימהות. החל משנות ה-80 החלה עלייה דרמטית במחקרים על אבות ועל מעורבותם של האבות בגידול על הילדים.

במקביל קיימת נטייה גוברת והולכת על חלוקה בתפקיד גידול הילדים בין שני ההורים בישראל ובמדינות רבות בעולם. לאור האמור , עולה השאלה : האם ראוי לבטל את חזקת הגיל הרך הקיימת כיום בישראל ?

שאלה זו רלוונטית, לאור העובדה כי הילד יהיה מושפע עיקרי מחזקת הגיל הרך הקיימת כיום בישראל. העובדה כי הילד יהיה מושפע עיקרי, איננה ניכרת בחקיקה, אשר כמעט ואיננה מתייחסת לטובת הילד.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי הדיון הציבורי והמשפטי סביב חזקת הגיל הרך משקף פערים בין תיאוריות פסיכולוגיות מסורתיות לבין תמורות חברתיות ותרבותיות, יחד עם זאת, אין ספק כי קיימת מערכת של היזון הדדי בין התפתחות תפיסות פסיכולוגיות לבין שינויים חברתיים ואכן, ניתן לראות כי משפחות רבות נעות באיטיות לכוון שוויוניות לאור מגמות פמיניסטיות והכרה בזכויות האישה וזכויות הגבר. המגמה השוויונית יוצרת סתירות ובלבול, שכן קיימים פערים בין השוויון התיאוריה לבין השוויון במציאות.