האביב הערבי היה סדרה של הפגנות נגד הממשלה, התקוממויות, מרידות חמושות שפשטה ברוב העולם הערבי ב- 2010ם. מתוניסיה התפשטו ההפגנות לחמש מדינות נוספות: לוב, מצרים, תימן, סוריה ובחריין, ועוד. גל המהפכות והמחאות הראשונות דעך עד אמצע 2012, שכן הפגנות רבות של האביב הערבי נתקלו בתגובות אלימות מצד הרשויות

העבודה הנוכחית תבחן את מדיניות ויחסי המעצמות ארה"ב/רוסיה לאחר האביב הערבי – מצרים מקרה בוחן.

במצרים, לאחר בחירות 2005 השנויות במחלוקת, מובארק, שיפר את השקיפות של תקציב המדינה וחקיקה כלכלית יושמה נועדה לטפח מגזר פרטי. המטרה הייתה  צמיחה כלכלית ולשפור התחרות במצרים . אמצעים אלה שיפרו את צמיחת התמ"ג של 7% בין 2005 ל -2008 והצליחו להביא כמה יתרונות לכלכלת המדינה.

עם זאת, העם המצרי לא חש בצמיחה הכלכלית. במקביל במצרים פעלה מערכת רווחה ירודה מאוד, שחיתות גבוהה, אינפלציה גבוהה ואלו החמירו את הפער בין המדינה לאוכלוסייה.

מבחינה היסטורית, מצרים הייתה מדינה חשובה לאינטרסים של ביטחון לאומי של ארה"ב בהתבסס על הגיאוגרפיה, הדמוגרפיה והעמדה הדיפלומטית שלה. מצרים שולטת בתעלת סואץ, שהיא אחת מנקודות האסטרטגיות הימיות הידועות בעולם, המקשרת בין הים התיכון והים האדום.

מצרים ורוסיה, היו שותפות קרובות בשנים הראשונות של המלחמה הקרה, וחיזקו שוב את הקשרים הבילטרליים תחת הנשיא סיסי, שהבטיח להחזיר את היציבות המצרית ואת היוקרה הבינלאומית.