מערכת יחסי העבודה הנה מכלול היחסים בין עובד למעביד,כלומר היחסים בין הגורמים הפעילים בתחום העבודה: יחסים שבין העובד למעביד, בין ארגון עובדים למעביד ובין ארגון עובדים לארגון מעבידים. אחד הביטויים הקיצוניים ביותר לשיבוש היחסים בין הצדדים ביחסי העבודה הוא השביתה.

העבודה הנוכחית תבחן את דרכי יישוב הסכסוך שנוצר בין ממשלת ישראל לבין ארגון המורים בעקבות שביתת המורים בשנת 2007.

העובדים מיוצגים על ידי ארגון עובדים, המהווה את ההתאגדות של העובדים, בענף מסוים או בענפים רבים, לשם הגנה על זכויותיהם ושיפור תנאי עבודתם. זכותם של העובדים להקים ארגון עובדים ולהצטרף אליו הנו חלק מחופש ההתאגדות.

לשם הגשמת מטרותיו, מנהל ארגון העובדים משא-ומתן קיבוצי, לעתים תוך שימוש בנשק השביתה.  לצורך ביצוע השביתה נדרש שיתוף פעולה בין העובד לבין ארגון העובדים, שכן השביתה היא פעולה מורכבת הכוללת את העובד ואת ארגון העובדים.

לרוב, ארגון העובדים מקבל על עצמו את תפקיד  קבלת ההחלטה על קיום שביתה וההכרזה עליה  ותפקיד העובד הוא לבצע את השביתה. על פי חלוקת תפקידים זו, התפקיד המוביל הוא של ארגון העובדים , מקבל ההחלטה על קיום שביתה מאחר שבלעדיו אין השביתה יכולה להתחיל.

תפקידו של העובד  הוא ליישם את ההחלטה  ולשבות. הארגון מנהל את המשא ומתן  והוא המחליט על המועד המתאים להניף את נשק השביתה.

לצורך בחינת הסוגיה , הצגתי תחילה סקירת תיאורטית מקיפה הדנה בשביתות בישראל, בזכות השביתה, בעלותן הכללית של השביתות וכי בניהול משברים וסכסוכים בשוק העבודה בישראל. סקירה זו שימשה בסיס לניתוח שביתת המורים שנערכה בשנת 2007.

השביתה הנדונה שטלטלה את מערכת החינוך, התאפיינה בנחישות של שני הצדדים להתעקש ולעמוד על עקרונותיהם גם כאשר המחיר המיידי היה השבתתם מאונס של 550 אלף תלמידים במשך חודשיים.

הממשלה לא רצתה לוותר על הרפורמה הנדרשת במערכת החינוך הנתונה במשבר עמוק לדעת כל המומחים, והמורים נלחמו על מה שנראה להם מאבק על כבודם האבוד שנשחק במשך שנים.