המונח DCD מאפיין ילדים בעלי ליקוי בולט בקורדינציה מוטורית . בעבר ילדים אלו נקראו מסורבלים כאשר התופעה כונתה גם "מגושמות מוטורית". המונח DCD נטבע בשנת 1994.

עבודה זו עניינה בדרכי ההתערבות לטיפול בילדים עם DCD .

הליקוי המוטורי משפיע על תחומים שונים וביניהם התחום הלימודי, אקדמי, התנהגותי, חברתי וכיוצא בזה. הקריטריון העיקרי לאבחון ילד DCD הנו רמת ביצועיו המוטוריים בהתאם לגילו , כאשר רמה מוטורית שלא בהתאם לגיל מהווה קריטריון ראשוני באבחנה

מטרת העבודה הנוכחית הייתה לבחון דרכי התערבות לטיפול בילדים עם DCD . לצורך בחינת הסוגיה נסקרו מחקרים, ספרים ומאמרים שנכתבו ודנו בנושא הנדון.

במסגרת עבודה זו מוצגות מספר שיטות התערבות מקובלות כגון הגישה הקוגנטיבית לקידום התפקוד המוטורי . גישה נוספת היא הגישה הידועה בכינוייה CO-OP ,היא גישת התערבות חדשה המתבססת על הנחה שלקוגניציה תפקיד משמעותי ברכישת מיומנויות מוטוריות

לבסוף, מוצגת השיטה CO-OP על פי יישומה האפשרי בפועל , שלבי העבודה ודגשים שונים המאפיינים את שיטת ההתערבות.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי גישת אוריינטציה של תהליך וגישת CO-OP נבחנה על פי קווי היסוד שלה ובהתאם להצעה ליישומה בשטח. הוצע לאפשר לילד להתנסות בפעילויות מוטוריות שונות על פי פורמט מובנה לאורך מספר מפגשים, ללמד את ביצוע המשימה בשלבים, לשתף את הילד בביצוע המשימה ובחוות דעתו אודות הביצוע שלו (הגישה מעמידה את הילד במרכז), לאפשר לילד להתנסות שוב ושוב, להתאמן ולתרגל בווריאציות שונות ובאופן הדרגתי. גישה זו כאמור כוללת שאלות מנחות לאורך הטיפול כלומר על הילד מחד לענות על שאלות המורה ולבצע את הפעולות הנדרשות מאידך.לאורך הטיפול מבוצע ניתוח דינאמי בין הילד, המורה, הסביבה .