גורמי הסיכון לחשיפה לאלימות הם שעות עבודה מרובות, תפקיד פקידותי (אלו חשופים בעיקר לאלימות), עומס העבודה במרפאה והנחיות הקופה לגבי הפניות והחזר כספי. גורם נוסף הוא יחס הצוות כלפי המטופלים, כלומר רמת ההתקשרות למטופל ויחס לא אדיב למטופל עלול לגרור אלימות כלפי אנשי הצוות.

העבודה הנוכחית תבחן את דרכי התמודדות של צוותים רפואיים אשר חוו אלימות במחלקת המיון בבתי חולים והשלכות על התפקוד המקצועי.

בשנים האחרונות, אלימות במקום העבודה בתחום הבריאות גרמה לדאגה רבה ברחבי העולם. היא הפכה לבעיה בריאותית עולמית, אשר מסכנת את בריאותם של העובדים הרפואיים ומערערת את סביבת השירות הרפואי . אלימות במקום העבודה מוגדרת כאירועים אלימים כלפי עובדים בנסיבות הקשורות לעבודתם, תוך התמודדות עם אתגר מפורש או מרומז על שלומם או בריאותם. על פי ההערכות הבינלאומיות, העובדים הרפואיים נוטים לחוות אלימות במידה רבה יותר מעובדים אחרים, בעוד שהאחיות בפרט בעלות סיכוי גבוה פי שלושה. WPV נגד עובדי הבריאות נפוץ במדינות רבות.

רוב האחיות חוו אלימות בבית החולים, והתוקפים הם בעיקר החולים, ואחריהם משפחותיהם וספקי שירותי בריאות. נראה כי האחיות באינטראקציה בתדירות הגבוהה ביותר עם חולים ובני משפחותיהם ולכן נוטות יותר להפוך לקורבנות העיקריות. בחינת התמודדות האחיות עם חוויית אלימות מעלה כי אף על פי שהן חשות כי האלימות אינה הוגנת, האחיות לא מתמודדות בגלוי עם אלימות ומדכאות את רגשותיהן כדי להימנע מעימות עם המטופלים ובני משפחותיהם. אחיות מדווחות כי ברגע שמתרחשת אלימות הן מציגות שליטה עצמית.  כמו כן, אחיות מציבות את ערך בטיחות המטופלים על פני הביטחון האישי שלהן. ככלל האחיות לא עושות מאמץ מספי כדי לקבל סיוע בתוך בית החולים או לבקש עזרה סביבן, ומנסות להתמודד עם המצב בשקט לבדן כי הן לא מעוניינות ליצור בעיה. יחד עם זאת יש אחיות המדווחות על התמודדות אקטיבית באמצעות שימוש במערכות בקרת הבטיחות המוסדיות. אחיות, בחלקן, מודעות למערכת התערבות של אלימות בבית חולים והשתמשו בה , כלומר יש אחיות אשר חוות תקיפה אלימה ונעזרות במאבטחים לצורך ביטחונן האישי. אחיות גם מדווחות כי הן משתפות את מנהלי המחלקה בעת תקיפות אלימות כנגדן. אמפתיה ושיתוף המנהל מסייעת לאחיות להתמודד עם התופעה.