פינסקר (1821-1891( היה משכיל מתבולל  אשר הפך לציוני בעקבות הפוגרומים והאנטישמיות הרשמית ברוסיה. פינסקר היה בעל נפש פיוטית  , בעל שפה מליצית, מלא רגש, סוער, קובל ומוכיח מאידך.  אישיותו באה לידי ביטוי בולט בחיבורו "אוטואמנציפציה".

עבודת סמינריון אקדמית הבוחנת את דמותו של פינסקר, תולדות חייו, חיבורו אוטואמנציפציה והביקורת שהוטחה בפינסקר בעקבות חיבור זה. שאלת המחקר תבחן מה הייתה תרומתו של פינסקר לחיבת ציון וכיצד התקבלה החוברת "אוטואמנציפציה" בציבור היהודי?

תהליך יצירתו של היהודי החדש החל בימיה של תנועת ההשכלה, כאשר באה הדרישה והציפייה מצד המדינה לשינוי בדפוסי חייהם בדרך לשילובם במדינה המודרנית כאזרחים מועילים.  ברם, ציפיות אלו התמוגגו לנוכח גל הפוגרומים ששטף את רוסיה וגל האיבה של הממשל הרוסי כנגד יהודי רוסיה. מתוך מציאות בעייתית זו צמח פינסקר, איש השכלה, יהודי מתבולל.

הבדיקה כללה חמישה פרקים עיקריים:

1. פרק ראשון בחן את מצב יהודי רוסיה בסוף המאה ה-19, הסופות בנגב והשלכותיהן והעלה את מצבם הנואש של יהודי רוסיה, את הפרעות, מעמדם החברתי הכלכלי הירוד, העוני המחפיר ויחס השלטונות האנטישמי כלפי היהודי רוסיה.
2. הפרק השני הציג את דמותו ואישיותו של פינסקר כאחד אשר תחילה תמך בהשכלה ובהתבוללות יהודי רוסיה והתפכח ועבר לתמוך בלאומיות ומציאת טריטוריה לעם היהודי.
3. הפרק השלישי הציג את תנועת חיבת ציון, תנועה שהוקמה על ידי פינסקר ועסקה ביישוב יהודים בארץ ישראל. אומנם פינסקר תמך במציאת טריטוריה לעם היהודי ולא בהכרח בארץ ישראל, אך גם פעל בתחום התיישבות בארץ ישראל.
4. הפרק הרביעי עסק בחיבורו של פינסקר "אוטואמנציפציה", חיבור פסימי הקורא לעם היהודי בגולה להתפכח, שכן הוא לא התקבל לעולם בין אומות העולם ולכן עליו לדבוק בלאומיותו ובטריטוריה מתאימה.
5. הפרק החמישי עסק ביקורת העולם היהודי כלפי פינסקר, כאשר חיבורו של פינסקר לא התקבל על ידי רבים מהחוג היהודי. רבים התנגדו ליישוב העם היהודי בטריטוריה מלבד ארץ ישראל.

הספרות העיקרית עליה נסמכת העבדה הנוכחית כוללת את: אלתר דרויאנוב. פינסקר וזמנו .ירושלים, 1952 ופינסקר יהודה, לאון‏. אוטואמנציפציה (תרגם מגרמנית: שמואל פרלמן; עם הקדמה מאת שלמה ברימן, ירושלים: המחלקה לענייני הנוער והחלוץ של ההסתדרות הציונית, תשי"ב-1951.