התנועה הפמיניסטית המרוקאית מאז הקמתה באמצע שנות ה-40 הארבעים של המאה שעברה, התפתחה סביב קוד דיני המשפחה, כאשר זכויות משפטיות תמיד היוו עדיפות במאבקן של נשים מרוקאיות. זכויות אלה הפכו מרכזיות עם הגישה הגוברת של נשים לחנוך, השכלה ועבודה.

העבודה בוחנת את דפוסי המאבק של התנועה בתחום של חוק המעמד האישי, הישגיה מול המגבלות לנוכח העדכונים שהתבצעו בחוק.

הפמיניזם האסלאמי התעורר לקראת סוף המאה בחלקים שונים של המזרח התיכון (בין המקומות הראשונים, איראן ומצרים) ובאזורים אחרים, כגון מלזיה ודרום אפריקה, כמו גם במערב. הפמיניזם האסלאמי מתעקש על הפרקטיקה של צדק חברתי, שלא ניתן להשיג בהעדר שוויון בין המינים.

תחת קוד המעמד האישי בעבר, האישה הופלתה בתחום האישי כאשר הבעל לא היה נדרש באישור שיפוטי אם הוא רוצה לשאת אישה שנייה, אך נדרש להודיע לאשתו הראשונה על כוונתו לעשות זאת, רק הבעל רשאי היה ליזום גירושין תחת קוד המעמד האישי. הבעל יכל לעשות זאת באופן מילולי ללא אישור בית המשפט. כמו כן, תחת קוד המעמד האישי האם באופן אוטומטי איבדה את המשמורת על ילדיה גם אם היא נישאה מחדש ולבסוף, קוד המעמד אישי הישן לא התייחס למעמדם של ילדים שנולדו מחוץ לנישואים.

העבודה הנוכחית בוחנת את דפוסי המאבק של התנועה בתחום של חוק המעמד האישי, הישגיה מול המגבלות לנוכח העדכונים שהתבצעו בחוק.

התקופה בה עוסקת העבודה הנה מועד הקמת התנועה (שנות ה-70) ועד לשנות ה-2000 ואילך, שנים המסמנות את התפתחות התנועה, פועלה ואת המאבק על חוק המעמד האישי והשינויים שהתרחשו בו.

במסגרת זו העובדה דנה בתנועה, תפיסותיה ובאסטרטגיות שלה וגם בגורמים שמעצבים את המצב המעשי של מעמדן האישי של הנשים במרוקו.

הבדיקה נערכה באמצעות סקירת מאמרים אקדמיים מבוקרים וספרות רלוונטית.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי התנועה הפמיניסטית במרוקו ומאבק הנשים בכללותו עדיין מציג את מצבן העגום של נשות מרוקו, כאשר המסורות האסלאמית כובלת אותם ומצרה צעדיהן. ניתן אומנם לציין שינויים קלים אשר שיפרו את חירותן של הנשים במרוקו, אפשרו להן ללמוד, לעבוד וכן שיפרו את מעמדן האישי, אך שינויים אלו אינם מציגים מפנה חד במעמד הנשים במרוקו וגם כיום, בפועל, הנשים מתקשות לצאת ממסכת הדיכוי של החברה האסלמית מרוקאית.