הספרות מלמדת כי האישה מתוקף תפקידה כיולדת ויוצרת חיים ומתוקף תפקידה החברתי- תרבותי, מחויבת מוסרית להקריב עצמה למען גידול ילדיה, אם מושלמת היא אם המחויבת מוסרית לילדיה, אם הנתפסת כלא מוסרית היא אם אנוכית המתכחשת לטיפול בילדיה או שאינה מעמידה את צרכיהם במקום הראשון.

העבודה הנוכחית תדון בדמות האם ב"סיפור פשוט" של עגנון, תוך בחינת מחויבות מוסרית-ערכית של האישה באם.

העבודה הנוכחית תדון בדמות האם בסיפור פשוט של עגנון, כאשר הציפייה המסורתית הרווחת היא, כי האם תשמש כ"אחר המשמעותי" העיקרי ואף הבלעדי בטיפול בתינוק. פרידמן, למשל טוענת, שהמרכיב העיקרי במיתוס האימהוּת המערבי הוא האם הטבעית, שאהבתה לילדיה אינסטינקטיבית ובלתי מותנית ואין לה זהות משמעותית אחרת מלבד היותה אם.

האם הטובה תעדיף תמיד ובכל מחיר את צרכי ילדיה על פני צרכיה שלה ותיקח עליהם אחריות מלאה ללא מגבלת זמן. לכן, אישה היא ההורה האידיאלי ואחריותה על גידול ילדיה כמעט בלעדית. ניקולסון, מציעה את השם נשיות כמילה נרדפת לאימהוּת וזאת מתוך חשיבותה המרכזית של האימהות בתוך הזהות הנשית.

בתהליך ההיריון, הלידה והאימהוּת, לטענתה, מגיעה האישה לשיא הישגיה. באמצעותם היא זוכה למעמד מיוחד ולזהות חיובית, המעניקים לה תחושה של הישג ומימוש אמיתי.

ציריל פועלת באופן מניפולטיבי ושולטת בד רמה בבנה ובבעלה, אין היא מוצגת כאישה פאסיבית שר כל מעייניה נתונים לטיפול בילדה ובבעלה, התנהגות המצופה כביכול מאם ומעקרת בית.

ציריל, מוצגת כאישה חזקה וקשוחה המצליחה לנתב את חיי בנה ולהביאו לידי אומללו שגעון והכל על מנת שתוכל לחיות בעושר. תכונותיה השתלטניות עומדות בניגוד גמור לדמות האם הרגשנית והדאגנית.

היא כלל אינה מגלה רגישות לבנה ולזולת, אך גם אינה פועלת מתוך רוע לב, שכן היא סבורה שכך עליה לנהוג על מנת שבנה יישא אישה עשרה ממעמד חברתי מתאים. בסיום הסיפור היא מבינה כי טעה כאם, אך לא ניתן לשוב לאחור וכי בנה הירשל כבר נקלע לנישואים אומללים, כומר היא הצליחה לפגוע בבנה , פגיעה שאין לה פתרון ולא ניתן  להופכו למאושר בחייו.  דמותה כאם מלמדת עד כמה אם יכולה להזיק ולפגוע בילדיה לטווח ארוך ואף למשך כל ימי חייהם.

העבודה הנוכחית תדון בדמות האם ב"סיפור פשוט" של עגנון, תוך בחינת מחויבות מוסרית-ערכית של האישה באם.