דמותו של יוסף בן מתתיהו (להלן: יב"מ) מהלכת עד היום קסם על חוקרים ואנשים המתעניינים בהיסטוריה היהודית. ספריו הפכו לנכסי צאן ברזל הן של היהדות והן של הנצרות והם היו במשך למעלה מ-1500 שנה רבי-מכר.

סקירת הספרות הנוכחית עוסקת בדמותו של יוסף בן מתתיהו כפי שמשתקפת בספרו חיי יוסף.

התקופה בה חי והתיעוד של האירועים הדרמטיים שהתרחשו באותן שנים – מעוררת עניין רב גם היום ונושא  זה הינו בלתי מתכלה למחקר ועיון.

חיבוריו של יב"מ ובהם "חיי יוסף" נשתמרו במרוצת מאות בשנים בידי נזירים נוצריים, כאשר מגמתם הייתה להוקיע את היהודים ולדחקם כיהדות שאבד עליה הכלח. תיאוריו של יב"מ שירתו אותם בכך שהם גוללו את החורבן, שריפת המקדש וקריסת עצמאות ישראל בארצן בשל חטאי ישראל וקיצוניותם של הקנאים שהביאו את המפלה. ספריו שימשו להם הוכחה בפני המאמינים הנוצרים כי היהודים חטאו ולכן הפר האל את בריתו איתם והעביר את בריתו לנוצרים, עם בואו של בן האל – המשיח.

החייל היהודי ההיסטוריון יוספוס פלביוס (בערך 37 לספירה  95 לספירה), נולד בירושלים  למשפחה יהודית אריסטוקרטית למד ספרות עברית ויוונית בתור ילד צעיר ואחר כך בילה שלוש שנים (בין הגילאים 16-19) באורח חיים סגפני עם בחור מתבודד במדבר. לאחר מחקר נוסף כחבר כת הפרושים, הוא שימש מושל הגליל, עלה לדרגת גנרל ועזר להוביל את מרד היהודים ברומאים בשנת 66 שנה.

מועד חיבורו של הספר שלפנינו אינו מצוין בגוף הספר, עם זאת מדברי יב"מ עצמו ניתן לקבוע כי הספר חובר לאחר "קדמוניות היהודים". יב"מ כותב במפורש שהוא כתב ספר זה בשנה ה-13 לשלטונו של הקיסר דומיטיאנוס,, דהיינו:  שנת 94 לספירה. מתיאורים אחרים המופיעים בספר ניתן להסיק כי המועד המאוחר ביותר לפרסומו הוא כנראה סוף שנות התשעים.