האמנות השונות הדנות ומחיבות בדיני המלחמה ( ז'נבה למשל ) , קובעות תעשה ואל תעשה ומאפיינות כיצד יש להתנהג עם לוחמי האויב בכלל , ובפירוט רב לגבי האוכלוסייה הנכבשת , אך הן אינן מתייחסות לזכויותיהן או להגנות להם זכאים אזרחים הנשבים בידי ארגונים טרוריסטיים

בעבודה זו יועלה דיון בנוגע למדיניות הישראלית להחזרת השבויים והאם ראוי להסדיר בחקיקה בארץ את נושא האזרחים והחיילים השבויים בידי ארגוני הטרור?

הסוגיה מעלה מחלוקות בין המחנה המצדד בשחרור השבויים, מדיניות אשר למעשה מיושמת במידה רבה בישראל בכל מחיר לעומת המחנה המתנגד לשחרור השבויים בכל מחיר ומוחה על שחרורם של מחבלים ומרצחים.

יודגש כי נכון להיום, בתקופה בה הטרור שורר ברחבי העולם, אין כלים משפטיים מוסדרים באשר לאופן ההתמודדות עימו וכן אין הסדר משפטי באשר לשבויים אזרחים וכן חיילים הנשבים בידי ארגון טרור.

עבודה זו תנסה לבחון האם ניתן להסדיר את פדיון הנשבים על ידי ארגוני טרור על פי חוק והאם קיים בסיס משפטי להחלת נושא השבויים בחקיקה הישראלית.

הבדיקה בוצעה באמצעות סקירת מאמרים, ספרות ניתוח חקיקה ופסקי דין.

לצורן ליבון הסוגיה:

• תחילה מסוקר הטיפול בשבויי מלחמה על פי המשפט הבינלאומי,
• בהמשך מוצג מכלול ההגנה על האזרחים מטעמו של המשפט הבינלאומי- הומניטארי.
• בהמשך נדון מעמד השבויים בפסיקה ובחקיקה הישראלית והצגה בהרחבה את עמדת המשפט העברי בנושא מעמד השבויים.
• הפרק האחרון ינסה להציג את הנהוג בנושא סוגיית השבויים בארה"ב, קנדה ובריטניה.

בחינת מעמדם המשפטי של שבויים אזרחים מוגן על ידי המשפט הבינלאומי , אם כי החקיקה וכן הפסיקה במדינות נאורות כגון ארה"ב, בריטניה, קנדה וכן ישראל מלמדת על פגיעה חוזרת בזכויותיהם הלגיטימיות של שבויים אזרחים.

כמו כן, כאשר מדובר בשבויים ישראלים גם לא מתקיימים ההגנות לפיהן יש לנהוג בשבויים.