חולים רבים, סובלים מאובדן של הערכה עצמית או ביטחון עצמי כאשר דימוי הגוף עלול להיות מושפע עמוקות משינויים גופניים של המחלה, כגון עיוות נראה לעין, כאב פיזי בעל השפעה על תפקוד הקוגניטיבי.

סקירת ספרות זו דנה בנושא הדימוי עצמי, דימוי גוף והערכה עצמית בעת חווית מחלה.

דימוי עצמי מוגדר כמערכת מאורגנת של תכונות והערכות שמייחס אדם לעצמו ומתנהג לפיהן הדימוי העצמי הנו המרכיב השיפוטי הגלובלי במושג העצמי של האדם. זהו הערך שאנשים מצמידים לתיאור העצמי שלהם: הדימוי העצמי מתייחס להערכה ולשיפוט שיש ליחיד לגבי כשירותו או יכולותיו בתחומי תוכן מובחנים בחייו.

הפרט מתנהג על פי אמונות שפיתח ביחס לעצמו ולזולת והתנהגותו גורמת לכך שאמונות אלו יתגשמו. הערכה עצמית גבוהה מניעה למאמץ המביא להצלחה המביא למאמץ נוסף. הערכה עצמית שלילית מונעת השקעת מאמץ המביא לכישלון המביא להורדה נוספת של הערכה העצמית. בעלי הערכה עצמית גבוהה מסתייעים במשאבים חברתיים שונים לשם התמודדות יעילה יותר, בניגוד לבעלי הערכה עצמית נמוכה שאינם מאמינים ביכולתם להצליח. כאשר מתבגרים חשים חוסר שליטה על אתגרים העומדים בפניהם הם עשויים לחוות חוסר אונים ובניגוד לכך, כאשר קיימת תחושת שליטה הם רואים בכישלון אתגר ומניע להצלחה בלמידה החוזרת .

למחלה השפעה רגשית על חייו של החולה ומשפיעה על דימוי גוף והערכה עצמית. כמו כן, חומרת המחלה וסוג המחלה משפיעה על תפיסות גוף שליליות יותר. בבחינת מחלה אקוטית לעומת מחלה כרונית, נמצא כי למחלה גופנית חריפה לא הייתה השפעה ארוכת טווח על דימוי גוף בתקופה של המחלה.