השימוש במיניות ובפרובוקציה בעולם הפרסום הפך לשכיח בעשרים השנים האחרונות, חברות כמו בנטון קלבין קליין, סיטרואן, פיג'ו, עושות שימוש בדימויים פרובוקטיביים כאשר הדרך העיקרית לשימוש בפרובוקציה הוא השימוש במיניות והתערטלות חלקית בפרסומות.
סקירת ספרות הבוחנת את הדימוי הנשי בפרסום אופנת נשים של שנות ה-2000 והאים האישה מוצגת כאובייקט מיני
עבודת הפרסום נבנית על בסיס הצורך של הפרטים בחברה , סגנון חייהם ,מערכת הערכים המתאימה להם, מקומם בחברה ונותנת משמעות והגיון לעולם בו אנו חיים.
הנחה זו מובילה סוכניות פרסום רבות להעסיק סוציולוגים ופסיכולוגים אשר תפקידם הוא קביעת אלו ערכים ודימויים מועדפים על הקהל .
הפרסומת בישראל מרבה בהצגת נשים כאובייקטים מיניים. ניתוח סמיוטי של דרכי הצגתם של חלקי גוף חשופים, תנוחות גוף פרובוקטיביות, הבעות פנים מגרות, מבטים מפתים, תנועות אצבעות, ליטוף עצמי, הדגשת שפתיים וכדומה, והשימוש הרב באמצעים לשוניים ופרא-לשוניים מעלה את הטיעון כי הפרסומת מרבה ברדוקציה של נשים לפונקציות המיניות שלהן בלבד
על פי מחקרים עדכניים שימוש בפרובוקציה מינית הכוללת גירויים מיניים עשויה להגביר את תשומת הלב של הצרכן כמו כן קיימות תגובות שונות לפרובוקציה מינית בפרסומות בין נשים וגברים . למשל, זכרים הטרוסקסואלים מעדיפים עירום נשי בפרסומת והידע המחקרי מלמד כי נשים נרתעות מפרסומות הכוללות פרובוקציות מינית הכוללות עירום נשי.
דימוי נשי בפרסום אופנת נשים של שנות ה-2000
1. רקע תיאורטי
ביבליוגרפיה