מעמדו האישי והציבורי המעורער של המורה, המתאפיין בחוסר כבוד כלפיו, זלזול ואף דחייה, מעלה את השאלה: מהם בעצם המניעים המובילים את פרחי ההוראה לבחירה במקצוע?.

סקירה זו מתמקדת בסיבות להתדרדרות הדימוי העצמי והציבורי של המורה ובדרכים האפשריות לעצירת ההתדרדרות וקידום מעמדו של המורה. בנוסף, הסקירה כוללת את המניעים לבחירת המקצוע ודנה בדימוי המורה ומקצוע ההוראה בכלל.

סוגית מעמדו של המורה, בקרב הציבור ובקרב המורה עצמו, מעסיקה אנשי מחקר רבים, שכן מעמד מקצוע ההוראה ומעמדו הפרופסיונאלי של המורה מצוי בהתדרדרות מתמדת.

מרכזיותה של סוגיה זו נובעת ממספר גורמים והם: הירידה במעמדו המקצועי של המורה, הירידה בכוח האדם הפונה להוראה וכן תופעות של פרישה ונשירה מוקדמת.

הירידה במעמד המורה בעולם המערבי נובעת בין השאר מצמיחתו של החינוך ההמוני, שבו המורה הוא בעיקר מעביר ידע ופחות סוכן ערכים. בישראל, מעטים המחקרים שעוסקים במעמדו של המורה, אם כי התמונה המצטיירת מעידה על ירידה במעמדו של המורה. אחד מסממניה של החברה המודרנית הוא המשבר במערכת החינוך, כאשר אחד ממאפייניו הבולטים הוא התדרדרות דימויו העצמי והציבורי של המורה.

התדרדרות זו נובעת, משלושה תהליכים חברתיים השלובים זה בזה:
1. התחזקותן של מגמות ספקניות.
2. שבירת האידיאל של המדינה הניטראלית.
3. צמצום הפער בין מבוגרים לילדים.