הנשים המזרחיות לרוב מקבלות ייצוג של "אחר" בסרטי הקולנוע לאורך השנים.  החידוש המשמעותי והמרענן של הקולנוע הישראלי התחיל עם מיכל בת-אדם אשר החלה בשנות ה-80 לביים את סיפור חייה.

עבודה זו דנה בנושא דמות האישה המזרחית בקולנוע הישראלי במהלך העשורים האחרונים.

הספרות מלמדת כי התרבות המזרחית, הינה תרבות המקפחת במידה רבה את האישה  בדומה לתרבות האפרו-אמריקאית  ולכן על מזרחיות ואפריקאיות כאחת, להתמודד עם מסורת מזרחית- שחורה משעבדת וכן עם ההבדלים המגדריים הקיימים בחברה בכללותה הטומנת בחובה נשים לבנות ונשים אשכנזיות אשר גם נלחמות על זכויותיהן, אך ממקום אחר לחלוטין, מקום שעל מנת שהנשים המזרחיות יגיעו אליו, דורש כברת דרך. המאבק הפמיניסטי מזרחי או האפרו-אמריקאי הוא הביטוי לכך שנשים מזרחיות כיום בעמדה אחרת והן נאבקות כלפי כל שעבוד ואפליה של התרבות המזרחית כלפי הנשים

בעבודה זו קיימת בדיקה האם חלו שינויים בייצוגן של הנשים המזרחיות בקולנוע הישראלי בשני העשורים האחרונים. הטענה העיקרית היא שלא חלו שינויים משמעותיים בייצוג האישה המזרחית בשני העשורים האחרונים ביחס לשנות ה-70 וה-80 והמטרה היא לבדוק אם אכן לא חלו שינויים משמעותיים ובכך לחזק טענה זו.

• הפרק הראשון המבוא – יכלול רקע תיאורטי, גישות פוסט קולוניאליות, תיאוריות וגישות פמיניסטיות, תיאוריות פמיניסטיות קולנועיות, פמיניזם מזרחי , נשים מזרחיות בקולנוע והמפעל הקולנועי הישראלי. שאלת המחקר והשערת המחקר.
• הפרק השני יכלול את דמויות הנשים מסרטים בשנות ה-70-80 כמו מלכת הכביש.
• הפרק השלישי יכלול את דימוי הנשים בשנות ה-90- 2000 כמו סוף העולם שמאלה.

הפרקים יבחנו את הנשים מבחינת סטריאוטיפיזציה, מראה, שפה, מיניות, ייצוג הגבר המזרחי ועוצמה נשית.