במסגרת ענישת קטינים, קיימת הגישה העונשית בה דוגלת שיטת המשפט האמריקאית ומנגד עומדת הגישה השיקומית בה דוגלות מדינות אירופאיות כדוגמת דנמרק. בישראל, בית המשפט משלב בין שתי הגישות, אך ניכר כי הגישה השיקומית משפיעה יותר על שיקולו בעת קבלת גזר הדין.

.העבודה הנוכחית בוחנת את נושא הדילמות בענישה- טיפול ושיקום אל מול ענישה

ביחס לקטינים הגישה המערכתית היא גישה שיקומית, לאור זאת נדיר לראות החלטות המענישות בחומרה קטינים, גם כאשר העבירה שביצעו קשה. הגישה השיקומית, החלה להתפתח בסוף המאה הקודמת וקיבלה תנופה במאה הנוכחית, על רקע התפתחות במדעי ההתנהגות, גישה שהדגישה את עקרון שיקום העבריין כפרט . הגישה המשקמת רואה את הפשע מנקודת המבט של הפגיעה, ומציעה כי אלה שנפגעו מהפשע ייקחו חלק בתהליך השיקום. גישה זו מקבילה לגישת הצדק המאחה, כאשר מטרת הצדק המאחה היא לתקן את הנזק שנגרם ולמנוע פגיעה נוספת. צדק מאחה מוגדר כ"תהליך שבו כל הצדדים פותרים באופן קולקטיבי ומתמודדים עם תוצאותיה של העבירה והשלכותיה לעתיד".

כאמור , העבודה הנוכחית בוחנת את נושא הדילמות בענישה- טיפול ושיקום אל מול ענישה.

הבדיקה בוצעה באמצעות סקירת מאמרים, ספרות ניתוח חקיקה ופסקי דין.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי מטרת הצדק המאחה היא איחוי הפגיעות – ריפוי והטבה של הפגיעות החומריות והלא-חומריות של המעשה הפלילי. איחוי הפגיעות מתרחש באמצעות תהליכים שנועדו ליישב את הסכסוך בין נפגע העבירה למבצע העבירה באופן הנותן מענה למכלול הפגיעות ולצרכים שנוצרו עקב המעשה הפלילי. צדק מאחה מאפשר קדימות לאינטרסים של הקורבנות ומדגיש את הצורך להתייחס לקורבנות, לעבריינים ולקהילות בדרכים משמעותיות. כמו כן, צדק מאחה מקדם דרכים להתמודדות עם הילד להסכמות על מהי הדרך הטובה ביותר ושילובו בקהילה .