מעמדו האישי והציבורי המעורער של המורה, המתאפיין בחוסר כבוד כלפיו, זלזול ואף דחייה מעלה את השאלה: מהם בעצם המניעים המובילים את פרחי ההוראה לבחירה במקצוע?

הסקירה מציגה את המניעים השונים לבחירה במקצוע ההוראה, עוסקת בדימוי המורה והסיבות להתדרדרות דימויו ודימוי מקצוע ההוראה בישראל ומציגה תפיסות אודות הוראה מצוינת והמורה הטוב.

בעבר אדם פנה לחינוך מתוך אידיאליזם  וכיום לרוב אין הפונים למקצוע ההוראה מגיעים מתוך אידיאליזם, אלא מתוך מניעים פרקטיים

התפקוד המקצועי, הוא הביטוי החשוב ביותר של העצמי, כלומר המקצוע מאפשר לאדם למלא תפקיד המתאים לדימוי העצמי שלו. המרכיב העיקרי מבין ממדי הדימוי העצמי הוא הערכה העצמית, ממדים נוספים הם: ממד ההרמוניה הקשור להסתגלות לתפקיד התעסוקתי, ממד שביעות הרצון וההצלחה המקצועית, ממד הדימוי העצמי שהוא החשיבות המיוחסת לקבוצה בה פועל האדם, כלומר ככול שהיחיד מקבל מהקבוצה חיזוקים חיוביים על התנהגותו המקצועית כך דימויו העצמי יעלה.

מורה, על מנת להיות מוביל, עליו לעבור מספר שלבי התפתחות אישיים, מקצועיים וחברתיים הקשורים זה בזה. על מנת להשיג שינויים אלה, עליו לעבור השתלמות דו-שנתית, בה הוא מקבל הזדמנות להעשיר את הידע המקצועי והפדגוגי שלו ולשכלל את כישורי המנהיגות שלו.

על מנת להפוך למנהיג חינוכי אפקטיבי, על המורה להתמחות בתחומי ידע שונים, להתעדכן, להתחדש, לשמש דוגמה אישית, לדעת לעבוד בהרמוניה, לשכלל את כישורי המנהיגות שלו וכמובן להוביל להישגים לימודיים.

תפקידו של המורה להניע את תלמידיו לקראת עשייה, פעולה או מטרה, כאשר קיים בכול פרט ופרט הצורך הטבעי למימוש עצמי ועל המנהיג למקד את הפרט לקראת פעולה או מטרה מסוימת.