מספר גורמים משפיעים על תחושת האבלות של העובד הסוציאלי בעקבות מוות של מטופל. אישיותו של הפרט, אמונותיו הרוחניות, איכות מערכת היחסים שהייתה לו עם המטופל, והגישות של העמיתים, המנהלים והסוכנות יכולים כולם לתמוך בתגובה חיובית או להשפיע על התהוותה של תגובה שלילית.

סקירת ספרות הדנה בהיבטים של גלישה שלילית, מוות בעריסה ומות מטופלים.

על פי הגדרות ארגון הבריאות העולמי (WHO), לידה שקטה היא לידה של עובר לא חי, החל מן השבוע ה-20 להריון, או במשקל של לפחות 500 גרם

מותו של עובר הוא ללא ספק אובדן טראומטי, המתרחש במקרים רבים באופן פתאומי ובלתי צפוי, ולעתים הוא מאלץ את המשפחות להתמודד בו זמנית עם חוויות של לידה ומוות

בספרות מתוארים שני סוגים של גלישה בין העבודה לבית – גלישה חיובית וגלישה שלילית, כאשר הכוונה היא למעשה להשלכות החיוביות או השליליות שיש לעבודה על הבית, ולהפך

עבור אחיות, האינטראקציה בין דרישות העבודה והבית יוצרות רמות גבוהות של מתח הקשור לעבודה. כך לדוגמה, במחקר שנערך בקרב שישה סוגים של בעלי מקצוע כולל אחיות, המקור המשמעותי ביותר למתח, שתרם למתח כללי מעבודה, היה הדרישות הסותרות בין העבודה והבית, כמו גם לחצים הקשורים לביצוע

אבל מוגדר כתגובה לאובדן או שכול או כתגובה רגשית והתנהגותית הקשורה לאובדן, כאשר אובדן מיוצג לעתים קרובות על ידי מוות

טיפול בחולה הנוטה למות גם הוא חלק מניסיון עבודתו של כל רופא, הן במהלך התמחותו והן בפרקטיקה הרפואית שלו. רופאים נפגשים לעתים קרובות עם גסיסה, מוות ואבלות. מקצוע הרפואה אכן יכול להיות מלחיץ בהקשר זה.

אמנם, מוות של מטופלים אינו דבר נדיר במהלך העבודה המקצועית של אנשים העובדים בשירות הרפואי, אך הדברים נכונים גם עבור עובדים מן השירות הסוציאלי. זה מכבר ישנה הכרה בכך שעובדים סוציאליים ממלאים תפקיד מרכזי בטיפול בחולים הנמצאים בשלב של סוף חייהם.