גישת הדאגה האכפתית היא ביסודה יצירת יחסים המבוססים על דאגה ועל אכפתיות.
הגישה האכפתית מתאפיינת במוסר, אמפתיה, הקשבה, ראיית נקודת המבט של האחר, מטרתו, צרכיו ציפיותיו. במערכת החינוך יחס אכפתי בהוראה ובלמידה מספק בדיוק את האקלים הנכון שבו התלמידים לומדים בצורה היעילה ביותר. על פי וינברגר ובקשי-ברוש דאגה אכפתית מהותה הקשבה כנה לילד ללא כל שיפוטיות.
סקירת הספרות הנוכחית בוחנת את גישת הדאגה האכפתית בקרב מורים-גברים לעומת נשים.
הבדלים בין המינים מונעים על ידי תפיסות תפיסה ו / או אפליה, כאשר גברים מוערכים כבעלי יכולת גבוהה יותר וראויים לשכר התחלתי גבוה יותר מאשר נשים. בנוסף, פערים בין המינים מושפעים גם מהבדלים מגדריים מולדים בהתנהגות. הבאה לידי ביטוי בהססנות, כניעות בקרב נשים ותחרותיות בקרב גברים.
בחינת ההבנה של מורים –גברים והגישה הטיפולית-אכפתית ביחס לעבודתם כמורים מחנכים העלתה כי הגישה הטיפולית-אכפתית מאפיינת מורות או לייתר דיוק נשים, כלומר טיפול בילדים הוא בדרך כלל "עבודת נשים" ולא "עבודת גברים". התפיסה כי ההוראה העיקרית היא עבודת נשים עשויה להיות בעייתית עבור המיעוט הגברי שעוסק בהוראה, בעיקר מחנכים גברים. יחד עם זאת, הטיפול חייב להיות מובן כחלק מהעבודה של נשים וגברים כאחד.
נמצא כי מורים גברים תופסים את עבודתם כמחנכים כעבודה טיפולית ואכפתית, מורות יותר אכפתיות קשובות ו"אמהיות" לעומת מורים, מורים גברים נוטים לייצר פחד ותחרות בכיתה.
סקירה ספרותית
גישת הדאגה האכפתית
הגישה האכפתית ומגדר
ביבליוגרפיה