התנהגות של פגיעה עצמית שכיחה למדי בקרב מתבגרים. פגיעה עצמית היא פגיעה מכוונת וחוזרת בגוף שלא מתוך כוונה אובדנית.

סקירת הספרות הנוכחית עוסקת בגורמי סיכון ומגן בקרב בני נוער.

הפגיעה באה מתוך מצוקה, שלעתים נראית ונחווית רק על ידי הפוגע, מבלי שסביבתו מודעת לקשיים שהוא חווה. הפגיעה גורמת להקלה מסוימת בתחושת המצוקה, גם אם ההקלה הנה זמנית בלבד. מונח זה משמש בדרך כלל לתיאור מגוון רחב של התנהגויות וכוונות הכוללות: ניסיון לתלייה, הרעלה עצמית וחיתוך שטחי בתגובה למתח בלתי נסבל. ממחקרים עולה כי נשים נוטות לפגיעה עצמית יותר מגברים, בעוד כי גברים נוטים להחצין את כוונותיהם ומבצעים את פעולת האובדנות.

יש הסוברים כי הסיבה לכך שנשים נוטות לפגיעה עצמית יותר מגברים היא הערכה בבית והערכה עצמית. מחקרים הראו כי נערות המתמודדות עם אפליה מצד ההורים, בהשוואה לאחיהם הגברים, עלולה לגרום לסיכויים גבוהים יותר, כי הנערה תסבול מהפרעה נפשית הקשורה לאלימות ולפגיעה עצמית. נוסף על כך, נמצא כי קיים קשר בין חוסר שביעות רצון מהגוף, לבין הדימוי העצמי בקרב בנות. ככלל, גיל 10-16 הוא אתגר עבור נערות, לא רק בגלל שהן מתחילות להתמודד עם בעיות זהות ולחץ חברתי, הן מתמודדות גם עם שינויים פיזיים ורגשיים. שינויים אלו, הרצון להתרגל ולהתאים את עצמן לנורמות ולכללי החברה, נוסף על כך גם חוסר שביעות רצון מהגוף. יכולים להוות לחץ גדול על הנערה המתבגרת, ולגרום להפרעה נפשית ולהתנהגות של פגיעה עצמית.

קיים מגוון רחב של גורמי סיכון הקשורים לפגיעה עצמית. זוהו שתי קבוצות עיקריות של גורמי סיכון: גורמים פנימיים אישיותיים כגון דימוי עצמי נמוך, הערכה עצמית נמוכה ותורשה. וגורמים חיצוניים סביבתיים כגון בידוד חברתי, חווית בריונות והצקות, חשיפה לאירועים המעוררים לחץ, חשיפה לסביבה פוגענית ועוד.