קו העוני מוגדר (בישראל) כרמת ההכנסה השווה ל- 50% מההכנסה הפנויה החציונית.

סקירת ספרות זו בוחנת את הגורמים לעוני בישראל.

בספרות על עוני קיימות גישות שונות למדידת עוני,בישראל מקובלת הגישה היחסית. על פי הגישה היחסית, עוני הוא תופעה של מצוקה יחסית, שיש להעריכה בזיקה לרמת החיים הטיפוסית לחברה.  כלומר עוני יחסי נמדד בהתאם לרמת החיים של האוכלוסייה כולה.

שיעורי העוני בישראל שונים בין קבוצות אוכלוסייה שונות, אך למרבית העניים משותפים מספר מאפיינים תעסוקתיים, דמוגרפיים וסקטוריאליים. מאפיין מרכזי הוא השכלה נמוכה. בין המאפיינים הסקטוריאליים בולט ייצוג רב של האוכלוסייה הלא-יהודית ושל החרדית; אשר למאפיינים הדמוגרפיים – בולטות המשפחות הגדולות והחד-הוריות, וכן הקשישים. במקרים רבים יש מתאם בין חלק מהמאפיינים, והם פועלים יחד להעמקת העוני בחלק מקבוצות האוכלוסייה

הגלובליזציה אינה תופעה אחידה במימדיה, והיא משפיעה יותר, באופן יחסי, על תושבי הערים, מאשר על קבוצות אוכלוסייה אחרות. התהליכים התרבותיים,  הכלכליים והחברתיים, המייצגים את תקופת הגלובליזציה, משפיעים על מספר הולך וגדל של תושבי כדור-הארץ באופן שונה. חלקי אוכלוסייה נרחבים סובלים מהתהליך, בזמן שחלקי אוכלוסייה אחרים, קטנים בהרבה, מהנים מפירותיו.

רמת ההשכלה מתואמת שלילית עם חומרת העוני.  כלומר השכלה משפרת את כושר ההשתכרות מגבירה את הסיכוי למצוא עבודה וכן מאפשרת עבודה והשתכרות יציבה לאורך זמן. קיימת גם עדות אמפירית ענפה להשפעתה החיובית בדרך כלל של השכלה על רמת השכר.

חוקרים רבים טוענים כי משפחות גדולות הן לרוב עניות יותר. יש עדות ניכרת  לקורלציה שלילית חזקה בין גודל בית  וצריכה ( או הכנסה ) פר נפש. כלומר  רמה של רווחה ישירות פרופורציונאלית לגודל בית.