העלייה לארץ ישראל בעיקר החלה מהמאה ה-15 הונעה על ידי דחפים דתיים לאומיים או משיחיים אך ניתן לראות גם סיבות נוספות דוגמת פרעות וגזירות קשות שחלו במקומות מגוריהם של העולים.

עבודה זו בוחנת את הגורמים המסייעים על ההחלטה לעלות לארץ וליישב אותה ואת הגורמים שהביאו לכישלון ההתיישבות בארץ וההחלטה לחזור חזרה לגלות.

העלייה לארץ ישראל בעיקר החלה מהמאה ה-15 הונעה על ידי דחפים דתיים לאומיים או משיחיים אך ניתן לראות גם סיבות נוספות דוגמת פרעות וגזירות קשות שחלו במקומות מגוריהם של העולים. מרבית העולם הגיעו מאירופה, ספרד, איטליה, מצרים וצפון אפריקה. מבחינה כלכלית התנאים לעלות לארץ לא אטרקטיביים אך עניין קיום מצוות עליה לארץ ישראל, נושא חיזוק רוחני וכן משיחיות וכפרת עוון ההמרה היו הסיבות העיקריות לעלייה לארץ.

העבודה פותחת בסקירה תיאורטית המביאה נתונים של תולדות הישוב היהודי בארץ ישראל במאה ה-16 שכולל סקירה על המצב הכלכלי, הרוחני, הלימוד בארץ ישראל, לגווניה וצורותיה של האורחות החיים וזאת במטרה לנסות ולענות על שאלה איזה גורמים השפיעו לטובת ההחלטה הגורלית של עלייה לארץ ישראל ואיזה גורמים היו כמעכבים.

עבודה זו מבוססת על מקורות ראשוניים של נוסעים ועולים לארץ ישראל באותה תקופה, וכן על מקורות משניים, מאמרים וכתבים של היסטוריונים וחוקרים שעסקו בנושא מאוחר יותר.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי:
הגורמים להגירה היו בעיקרם כלכליים, שכן הציבור היהודי הנרדף ראה בישראל מקום בו ניתן יהיה לכלכל עצמו. מדינת ישראל הייתה בתקופה הנדונה בפריחה כלכלית והשלטון העותמאני פתח שעריו בפני ההגירה היהודית. ההגירה כללה את מגורשי ספרד, יהודים מצפון אפריקה, מצריים ומזרח אירופה. ההגירה נבעה גם מטעמי דת והלכה וכן הרצון לגאול את הארץ. יהודים הגיעו חדורי מוטיבציה לבנות את היישוב היהודי בארץ ישראל, לגאול את האדמה, לכונן ישיבות וקהילה יהודית דתית בארץ ישראל.