בעיות התנהגות של תלמידים בחינוך המיוחד הוא נושא המעסיק רבות מטפלים, מורים ומקבלי החלטות העוסקים בחינוך המיוחד. מטרת העבודה הזו היא לבחון את בעיות ההתנהגות של בנים ובנות בחינוך המיוחד.

שאלת המחקר הנבחנת היא: מהם המאפיינים והביטויים של אלימות בנים ובנות בחינוך המיוחד לתפיסתם של מורים ?

מצד אחד הולכת וגוברת ההבנה כי תלמידים בחינוך המיוחד צריכים לקבל הזמנות לשילוב בחינוך הרגיל, וזאת גם עקב הגדרת החוק. מצד שני, לתלמידים הללו ישנם צרכים ייחודיים הנובעים מהמגבלה שלהם והדורשים התייחסות טיפולית וחינוכית מתאימה.

מסקרים ומחקרים שנערכו בקרב צוותים בחינוך המיוחד עולה כי ישנן בעיות התנהגות רבות המאפיינות בעיקר את הבנים בעלי הצרכים המיוחדים. הבנים, אשר מהווים את עיקר אוכלוסיית התלמידים בחינוך המיוחד, משתמשים יותר באלימות פיזית ומילולית והצוותים החינוכיים צריכים להתמודד עם בעיות אלימות רבות.

אלימות בגיל צעיר בכלל ובבית הספר בפרט קשורה בסיכון גבוה יותר של תלמידים לנשירה ממערכת החינוך, להתנהגות לא מסתגלת שתשפיע חייהם בעתיד ואף מגבירה את הסיכון להגיע לפשיעה ולהתנהגות מסכנת. בתוך הכיתה, האלימות פוגעת מאוד באקלים החינוכי, מפריעה למהלך הלימודים התקין ויוצרת איום על תלמידים אחרים. בשל כך, ישנה חשיבות רבה לבחון את נושא האלימות בבתי הספר בכלל, ובחינוך המיוחד בפרט, ולעמוד על דרכים שבאמצעותן ניתן להתמודד עם התופעה.

שאלת המחקר בוחנת לאור תיאוריות פמיניסטיות וסוציו-ביולוגיות הנותנות מסגרת תאורטית לבחינת התופעה. התיאוריות הפמיניסטיות גורסות כי בנים ובנות הם שווים ואין להבחין ביניהם על רקע מינם ואברי הרבייה שלהם . לעומת זאת, תיאוריות סוציו-ביולוגיות טוענות כי ישנם הבדלים מולדים וחברתיים בין בנים ובנות שלא ניתן להתעלם מהם במהלך העבודה נבחנת שאלת המחקר לאור שתי התיאוריות הללו ומוצגות המסקנות בפרק הדיון והסיכום.