העשורים האחרונים, מתאפיינים בהקמת בתי ספר על ידי עמותות פרטיות מסוגים שונים המבקשות להתייחד מהמערכת הממלכתית בשם מצע פדגוגי,דתי, אידיאולוגי או אחר.

סקירת ספרות זו עניינה בבניית מסגרת חינוכית אלטרנטיבית לגילאי 5-8.

כבר בשנות השמונים, ובעיקר בשנות התשעים, עשרות בתי ספר הוקמו תחת כותרות מגוונות. בתי ספר מתאפיינים בתהליכי מיון וברירה בקבלת תלמידים )סלקטיביות (גביית שכר לימוד, והעסקת מורים על ידי עמותה )לא כחלק מההסכם הקיבוצי של ארגוני המורים.

כך פרושׂים במערכת החינוך בתי ספר מגוונים כגון: בתי ספר לטבע או למדעים, בתי ספר לאמנויות, בתי ספר אנתרופוסופיים הפועלים על פי עיקרי החינוך של שיטת ולדורף כפי שנוסחה על ידי רודולף שטיינר, בתחילת המאה העשרים, בתי ספר דו־לשוניים  לתלמידים ערבים ויהודים,בתי ספר דתיים־חילוניים ועוד.

לבתי הספר הייחודיים הדמוקרטיים ישנה נוכחות בולטת ורחבה במערכת. בשנת 1987 הקים יעקב הכט את בית הספר הפתוח בחדרה, שלאחר מספר שנים שינה את שמו ל "בית הספר הדמוקרטי". ההקמה של בתי ספר אלה כוללת שלבים דומים: התנגדות של משרד החינוך, בשלב הראשון, הקמה והפעלה של בית הספר ללא אישור ותקצוב של המשרד, בשלב השני וכן הכרה ותקצוב, בדיעבד, של המשרד לאחר תקופה קצרה, בשלב השלישי.

כיום, פועלים עשרות בתי ספר דמוקרטיים ברחבי הארץ, ועוד מספר לא מבוטל של קבוצות הורים פועלות להקמת בתי ספר חדשים. כמו כן, בהקמתם של בתי ספר ייחודיים בישראל ניכרת מעורבות גבוהה של בית המשפט, ההורים, העמותות והרשתות היזמיות נאבקים במשרד החינוך ובמחלקות החינוך של הרשויות המקומיות באמצעות עתירות ועורכי דין.