בגופים השונים של מערכות המנהל הציבורי בישראל-משרדי הממשלה, מוסדות המדינה, החברות הממשלתיות, הרשויות המקומיות-פועלות שתי מערכות ביקורת: ביקורת חיצונית וביקורת פנימית.

עבודת סמינריון אקדמית הבוחנת את הביקורת הפנימית בחברה ציבורית, תוך התייחסות למבקר הפנימי ולוועדה הביקורת.

הביקורת הפנימית היא כלי ניהולי שמיועד לסייע להנהלה הבכירה, ולמעשה היא כלי של נשיאה באחריות כלפי פנים.
העבודה הנוכחית תבחן את הביקורת הפנימית בחברה ציבורית, תוך התייחסות למבקר הפנימי ולוועדה הביקורת
חשיבותה של סוגיה זו נעוצה בשורה של שערוריות פיננסיות שפקדו את ארה"ב, בין השאר בנוגע למתן הלוואות של חברות לנושאי משרה בהן ולקרוביהם, להונאת הציבור ורואי החשבון המבקרים של חברות ולניסיונות התנערות של דירקטורים מאחריותם. בשל אלה חוקק בשנת 2002 ה-Sarbanes Oxley Act (במסגרת תיקון לחוק ניירות ערך האמריקאי) המציב, בין היתר, דרישות מחמירות בדבר אחריותם של דירקטורים, עצמאותם ואי תלותם של גורמי בקרה, כשירות מקצועית, נשיאה באחריות וקיומם של מנגנוני דיווח. מגמת ההחמרה ביחס לאחריותם ולכללי התנהגותם של דירקטורים ונושאי משרה מצאה ביטוי בישראל הן בפסיקה והן בחקיקה.
חוק החברות החדש, על סעיפיו מתייחס למנהלים ככלל, אך בעיקר לדירקטוריון וכן לתפקיד הביקורת בחברה הציבורית.
במסגרת העבודה הנוכחית, אתייחס לביקורת הפנימית בחברות ציבוריות ובמסגרת זו נכללת וועדת הביקורת והמבקר הפנימי. לצורך העניין אתמקד בחוק החברות וחוק הביקורת הפנימית.