השנים 1881-1914, היו שנים אשר עיצבו את יהדות אמריקה ואת ההתיישבות הראשונית בארץ ישראל ואכן, בעקבות ההגירה היהודית ההמונית התפתחו הן הקהילה היהודית בארצות–הברית והן הקהילה היהודית במדינת ישראל .

העבודה הנוכחית בוחנת את הגורמים השונים שהשפיעו על הגירת יהודים לישראל וארצות הברית ומידת השפעתם על הקליטה בארץ ישראל.

האימפריה הרוסית, הייתה אחת האימפריות הרב לאומיות בהיסטוריה העולמית, כאשר אחת מקבוצות המיעוט המשמעותית ביותר של האימפריה היו היהודים, שמנו בערך חמישה מיליון והיוו את החלק הגדול ביותר, של האוכלוסייה היהודית בעולם. הממשלה הצארית הטילה מגבלות שונות על חיי היהודים, נתון אשר הוליד הגירה יהודית ניכרת מהאימפריה בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, בעיקר, כמובן, לארצות הברית . ההגירה היהודית הגדולה מרוסיה ומזרח אירופה (1881-1914) הייתה אחד האירועים המכוננים בחיי העם היהודי בעת החדשה. במסגרת תקופה זו היגרו כשניים וחצי מיליון יהודים מרוסיה בעיקר ושינו את פני החברה היהודית מבחינה דמוגרפית, כלכלית, חברתית ותרבותית.

מטרת העבודה היתה לבחון את הגורמים השונים שהשפיעו על הגירת יהודים לארץ ישראל וארצות הברית ומידת השפעתם על הקליטה בארץ ישראל.

הבדיקה התבססה על ספרות מקצועית בעברית ובאנגלית, תוך התמקדות במאמריו של אלרואי גור ואחרים.

הספרות העלתה כי הגורמים להגירה היו בעיקרם כלכליים, שכן הציבור היהודי, ברוסיה, סבל מחרפת רעב, צפיפות, עוני ואבטלה. כמובן שהתעוררות הגזענות באירופה רק החריפה את מצבם הכלכלי, שכן נאסר עליהם להתגורר מחוץ לתחום המושב וכן נאסר עליהם לעסוק במקצועות מסוימים, היו שלל איסורים אשר הגבילו אותם מבחינה כלכלית ולכן לא נותר להם אלא להגר מטעמי קיום והישרדות.