למושג "אקלים ארגוני" השפעה רבה במחקר הארגוני. קימות מספר סקירות ספרות מקיפות בנושא הכוללות הגדרות ומחקרים שונים שנעשו במהלך העשורים האחרונים. חוקרים רבים הגדירו באופנים כאלו ואחרים את האקלים הארגוני בארגונים, אופי ההגדרות מלמד כי האקלים הארגוני מבוסס על משתנים ארגוניים אך נתפס על-ידי הפרט בארגון בהתאם לציפיות ולעמדותיו ובכך משפיע גם על התנהגותו .

סקירת הספרות הנוכחית עוסקת באקלים ארגוני ושביעות הרצון של העובד.

מחקר הדן באקלים ארגוני  מקשר בין אקלים ארגוני, בין עמדות העובדים כלפי מקום העבודה, ובין מאפיינים התנהגותיים של העובדים. אקלים ארגוני קשור, על פי  החוקרים, לאווירה הארגונית הנתפסת על ידי העובדים. התנהגות העובדים במקום העבודה הינה פונקציה של מאפיינים אישיותיים וסביבתיים.

ואכן, מחקרים רבים הראו קשר בין האקלים הארגוני (דהיינו, הגורם הסביבתי) ובין העמדות וההתנהגויות של יחידים בארגון. הסביבה הארגונית הינה אחד מגורמי המפתח שתורם לרווחתו של העובד. היא מורכבת ממגוון של מאפיינים ארגוניים כמו העצמה, סביבת העבודה הפיזית, סגנון ניהולי, שיתוף, ותמיכה.

כל אלה הם גורמים המשפיעים על האקלים הארגוני, וזה מצידו משפיע על גישת העובדים, על התנהגותם, טיב עבודתם, ושיתוף הפעולה ביניהם. ע"פ החוקרים, מחקרים מצביעים על כך שתפיסת האקלים הארגוני ע"י העובדים משפיעה על התפיסות שיש להם לגבי מקום העבודה. 3 התפיסות החשובות ביותר בתחום זה הן:

(1) שביעות רצון מהעבודה – מוגדרת כמצב רגשי חיובי הנובע מהעבודה. שביעות רצון מהעבודה משפיעה על הפרודוקטיביות ועל הצלחת הארגון, ולכן חשוב להבין את האופן שבו משפיע האקלים הארגוני על שביעות הרצון מהעבודה.

(2) מעורבות בעבודה – מידת ההזדהות הפסיכולוגית עם העבודה, או החשיבות שיש לעבודה ב"אני" הכולל. המעורבות נובעת מהאופן שבו העובד מושפע מסביבת העבודה המידית שלו ומהקשרים הבין אישיים שיש לו במקום העבודה.