עבודת סמינריון הבוחנת כיצד אמירותיו ועמדותיו של אהוד ברק – הרמטכ"ל והפוליטיקאי, משקפות מהפך תפיסתי ביחסי צבא – חברה ?/

ישראל מחברה מגויסת הפכה לחברה אזרחית, חברה שבה הצבא והמלחמה, תופסים מקום קטן יותר, האתוס הצבאי נחלש וערכים מרכזיים כמו השירות הצבאי ונכונות ההקרבה למען הכלל עומדים אל מול אשכול ערכים מתחרה. שינוי במערכת הערכים בחברה הישראלית פגעה בדימויו העצמי של הצבא ובתפיסת הזהות העצמית שלו והן ביחסיו עם החברה האזרחית.

אהוד ברק, כיורשו הטבעי של יצחק רבין, כמנהיג קבוצת "הבטחוניסטיים" הפך לתומך נלהב בתהליך השלום והיה נכון לויתורים מרחיקי לכת במסגרת ההסכם עם הפלסטינים ועם סוריה.

שלוש הגישות: "אומה במדים", "יחסי צבא חברה" ו"הצבא הפוסט מודרני" מסבירות את התהליך בו הצבא איבד מכוחו ויוקרתו בעיני הציבור הישראלי:

מודל אומה במדים – הגישה הממלכתית, אשר כוללת בין השאר כינון צבא אחד ואת התגייסותה המלאה של החברה הישראלית לשם מטרה זו. הצבא בעצם גילם את רעיון הממלכתיות שתבע בן גוריון בזמנו. צבא האומה, הצבא המנצח הפך לסמלה של ישראל המדינה החדשה. טיעונו של בן גוריון היה כי ללא צבא לא ניתן להקים אומה או ליתר דיוק "אומה במדים", אומה מגויסת ומוכנה לקראת מלחמה אשר עלולה לפרוץ בכל רגע. כמו כן, טושטש הגבול בין חיילים לאזרחים "עם עובד ולוחם", הצבא עסק בפעילויות אזרחיות שונות כמו אספקת מזון, חינוך וכולי כפי שצפוי היה שאזרחים יעסקו בפעילויות צבאיות בעתיד. האוכלוסייה כולה גויסה לפרויקט המלחמה והביטחון שנכרך סביב כול תחומי החיים "כל העם צבא" הצבא הפך למרכזי, לנעלה ותרם ליצירת רגש וגאווה לאומית.
מציאות זו, בה החברה והצבא שלובים זה בזה אפשרה חופש פעולה נרחב והשימוש בשיקולי בטחון חסו באפילת הצנזורה ושחררו את הדרג המדיני מלעמוד מול ביקורת ציבורית ודמוקרטית כמו כל ארגון המחויב בדין וחשבון בפני המדינה ואזרחיה, במציאות בה האיומים הקיומיים רבים כל כך והעם והצבא מהווים מקשה אחת, לא נדרשה התעמקות והתמודדות עם שאלות מהותיות העומדות בבסיסה של הדמוקרטיה. חלק נכבד במציאות זו מלאה מפלגת מפא"י ובן גוריון אשר שלטו ללא עוררין והצליחו לדכא כל מגמה פלורליסטית.
מציאות זאת כונתה בפי בן אליעזר מיליטריזם ישראלי: תהליכים חברתיים שהופכים את הפתרון הצבאי למובן מאליו, כתגובה למצב של אין ברירה. המיליטריזם הישראלי מטשטש את ההבחנה בין המגזר הצבאי לאזרחי ומחבר בין הצבא לפוליטיקה.

יחסי צבא חברה במשבר – יורם פרי מתאר את סיומה של התקופה "אומה במדים" כתהליך של דה מיליטריזציה, שבו משקלו של הצבא יורד בעיני החברה האזרחית וכן, מידת השפעתו עליה. תהליך זה מקיף כמה תחומים האחד הוא כישלון צה"ל במיגור האינתיפאדה וחוסר הצלחתו בחיסול החיזבאללה בדרום לבנון. השני הוא משבר ביחסים בין הדרג הצבאי לדרג הפוליטי ,אשר נבע מן המצב הקולוניאלי ומן השסע העמוק ,שהחזקת השטחים וטיפול באוכלוסיה כבושה יצרו בחברה הישראלית. לבסוף זהו משבר ביחסים בין הצבא לבין החברה האזרחית בתוכה הוא פועל בעקבות התמוטטות המטה- נרטיב הביטחוני של החברה הישראלית.
ראשיתו של תהליך זה כאמור, הנו בשרשרת הכישלונות של צה"ל בעשורים האחרונים ובאי יכולתו "לספק את הסחורה", כלומר צה"ל אינו מביא פתרון למצב הביטחוני הקשה השורר במדינת ישראל.
הצבא הפוסט מודרני – צבא המותאם לעולם החדש ולשינויים המתחוללים בו, שינויים מבניים התורמים לשינוי תרבותי בעמדות ודעות ציבוריות. אמיתות ישנות כבר אינן מקובלות מאליהן וקונצנזוס בדבר ערכים שונים הולך ונחלש. הקונצנזוס ששרר סביב הצבא תקופה ארוכה איבד מכוחו, הצבא ההמוני הופך לצבא קטן ומקצועי, תדמיתו הנערצת של איש הצבא הקרבי מועברת לאיש "ההייטק" המיומן והמוכשר, נכונות הציבור לצאת למלחמה מתחלפת בתמיכה נלהבת בשלום. היכולת לפרוס ולגייס כוח צבאי מסיבי כתנאי להישרדותה של המדינה הופך לשולי בעקבות האיום בדבר מלחמה גרעינית וטרוריזם המאפיינים את התקופה הפוסט מודרנית בה נבצר מהצבא הקונבנציונאלי לתת פתרונות או להתמודד עמם כראוי. ההזדהות והזהות של הציבור הישראלי עם הצבא הפך לספקני ואמביוולנטי שלא כבעבר.
עם ירידת כוחו ומעמדו של הצבא בעיני הציבור הישראלי משתנה ההתייחסות, הציבור הישראלי כבר איננו מזדהה כבעבר עם הצבא, עם יציאה למלחמה ואיננו מוכן גם לשלם את המחיר הכואב של השכול.

עם ירידת כוחו ומעמדו של הצבא בעיני הציבור הישראלי וחוסר יכולתו לפתור את בעיותיה הביטחונית של מדינת ישראל משתנה ההתייחסות לתהליך השלום עם העם הפלסטיני ועם ארצות ערב. המעבר מהעמדה הביטחונית הנוקשה לעבר העמדה הפייסנית מתבטאת היטב בעמדותיו ובאמירותיו של אהוד ברק בתקופת היותו רמטכ"ל ובעת כניסתו לפוליטיקה הישראלית .

אהוד ברק עמד בצומת היסטורי שכן, מרמטכ"ל שתפקידו להכין את צה"ל למלחמה, הוא הפך בן לילה לרמטכ"ל שמוטל עליו להכין את צה"ל לשלום ובעת כניסתו לפוליטיקה הישראלית ניסה ליישם הסכמים מדיניים אשר כללו ויתורים מרחיקי לכת עם הפלסטינים. כמו כן עם בחירתו לראשות הממשלה התחייב ברק להוציא את צה"ל מלבנון, התחייבות שסתרה את עמדתו הביטחונית בעבר בהיותו רמטכ"ל.
אהוד ברק עבר מהפך תפיסתי אשר בא לידי ביטוי באמרותיו ובעמדותיו אשר ייסקרו במהלך עבודה זו.
מהפך תפיסתי זה משקף את המשבר ביחסי צבא חברה המתחולל בשלושת העשורים האחרונים למדינת ישראל בקרב הציבור הישראלי.