אמפתיה היא תהליך רגשי עם מרכיבים קוגניטיביים, האחראי לכך שלאדם יש רגשות המתאימים יותר למצבו של האחר, מאשר למצב העצמי, כלומר אמפטיה הנה דאגה ואכפתיות.

הסקירה מתמקדת בהפרעת קשב וריכוז ובלוקים בה, בגילויי האמפתיה וביחסים הקרובים (של לוקים ולא לוקים בהפרעה) ככלי עזר להתמודדות עם ההפרעה ובהשלכות הדידקטיות שיש להפרעה ולמאפייניה.

הפרעת קשב וריכוז (ADHD = Attention – Deficit/Hyperacitivity Disorder) מאובחנת בכ – % 5 עד % 10 בקרב ילדים באוכלוסייה הכללית. הפרעה זו מאובחנת בעיקר בקרב זכרים. האטיולוגיה (חקר סיבות המחלה) להפרעה זו איננה ברורה, אם כי נראה כי הגורם הסביבתי והגורם הגנטי הוא המוביל להפרעה.

חוקרים גורסים כי הלוקים בהפרעת קשב וריכוז דורשים תשומת לב מיוחדת ממוריהם, יותר מחבריהם לכיתה, הם לומדים בצורה שונה וכן בעלי סגנון למידה שונה.

התנהגות אמפתית מופיעה בדרך כלל כתגובה למצוקה אצל הזולת. אמפתיה היא יכולת מולדת שהולכת ומתפתחת תוך כדי אינטראקציה עם מבוגרים ועם ההתפתחות הרגשית והקוגניטיבית. האמפתיה חשובה, הואיל ומדובר בחשיבות ערכית הכוללת נדיבות ודאגה לזולת. כאמור, היכולת האמפתית היא יכולת מולדת שהולכת ומתפתחת תוך יחסי גומלין עם הסביבה.

מידת שביעות הרצון מהחיים היא האופן הכללי שבו הפרט תופס את חייו  והיא מושפעת מתפיסות עולם ערכיות ותרבותיות. שביעות רצון מהחיים הוא בדרך כלל מושג יחסי, האופן שבו אנשים נוטים לתפוס את עצמם בהשוואה לשכניהם, לעמיתיהם ולחבריהם, ובהתאם לקבוצת ההתייחסות שלהם.