מרבית הז'אנרים הטלוויזיוניים כוללים מרכיבים של אלימות, גלויה או מרומזת: החל בסרטי מלחמה, מערבונים, בלשים ועוד מגיל צעיר צופים הילדים במגוון רחב של תוכניות טלוויזיה ואינם מוגבלים בצפייתם. לפיכך הם חשופים לכל מגוון הביטויים האלימים בטלוויזיה. בחיי היום יום שלנו אנו רואים ילדים מחקים במשחק שליפת אקדחים, האבקות, מכות קראטה ועוד.

עבודה זו בוחנת האם הטלוויזיה המקרינה סדרות אלימות אחראית להתנהגות האלימה בקרב ילדים.

על הקשר האפשרי שבין אלימות נצפית להתנהגות אלימה נכתבו ספרים ומחקרים למכביר, והדיון על כך נמשך ללא הסכמה בין החוקרים השונים. הנחה היא, כי במקרה כזה הטלוויזיה מהווה רק כגורם מאיץ ומחזק אצל בעלי נטיות אלימות חריגות

ממחקרים בתנאי מעבדה נמצא, כי בעקבות צפייה בתכנים אלימים אכן גברה אצל הילדים הצופים התנהגות האלימה מיידית. עם זאת התנהגות כזאת הרבה פחות סבירה בתנאי צפייה ביתיים טבעיים, ואצל ילדים שאינם בעלי נטיות אלימות מלכתחילה ואכן, דימויים אלימים בטלוויזיה, סרטי ווידאו, ומשחקי מחשב בעלי השפעות טווח קצר רציניות בעירור מחשבות, ורגשות שליליים, ומגדילים את האפשרות להתנהגות תוקפנית ואלימה בעיקר בקרב ילדים.

העבודה הנוכחית בוחנת האם הטלוויזיה המקרינה סדרות אלימות אחראית להתנהגות האלימה בקרב ילדים?

הבדיקה נערכה באמצעות סקירת מאמרים אקדמיים מבוקרים וספרות רלוונטית.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי המחקרים שהוצגו בעבודה מלמדים על קשר בין צפייה בתכניות אלימות לבין התנהגות אלימה, תוקפנית ואף עבריינית. מכאן שניתן לראות את הרשות הטלוויזיונית אחראית במידה זו או אחרת להתנהגות אלימה בקרב ילדים, כלומר במידה ולא ישודרו תכניות אלימות, יתכן גם כי ילדים יפגינו התנהגות אלימה.