השוויון הוא ערך מרכזי ומוצהר בחברה הישראלית. כמו כן, עקרון השוויון מתייחס לשוויון הזדמנויות במסגרת החינוך. כאמור המערכת החינוכית כוללת תרבויות, מיעוטים, השתייכות לשכבות שונות ועוד . בהתאם לחוק חינוך ממלכתי, התשי"ג-1953, הקובע כי מטרות החינוך הן "להעניק שוויון הזדמנויות לכל ילד וילדה, לאפשר להם להתפתח לפי דרכם וליצור אווירה המעודדת את השונה והתומכת בו"

העבודה הנוכחית תבחן את הגורמים לאי השוויון בכיתה, תוך הסתמכות על מאמרם של שפירא ופלג בנושא שוויון ומאמרם של אדלר ובלס על אי השוויון בחינוך בישראל.

שפירה ופלד דנים בהקמתו של החינוך הציבורי בארצות הברית אשר הוביל לאי שוויון ופערים בין תלמידים בהתאם למעמד ולסוג בית הספר בו למדו, כאשר אי השוויון בחינוך ואי היכולת לספק הזדמנות חינוכית שווה יצרה גם אי שוויון בהישגים הלימודיים. באופן דומה מאמרם של אדלר ובלס דנו באי השוויון במערכת החינוך בישראל והגיעו לממצאים דומים.

שני המאמרים דנים באי השוויון שנוצר במערכת החינוך, באי השוויון בהזדמנויות ויצירת הפערים בהישגים שלח התלמידים. המאמרים גם מבהירים כי קיים הצורך בשינוי גישה אשר תאפשר שוויון הזדמנויות בחינוך. באופן ספציפי, מערכת החינוך בישראל הינה ציבורית ברובה, ובמיוחד החינוך הציבורי, מצוי במשבר עמוק, כאשר אחד הכישלונות המרכזיים של מערכת החינוך במדינת ישראל שעליו מצביעים רבים ממבקריו הוא אי-שוויון העמוק המאפיין אותה.

כך למשל, דו"ח דוברת מצביע על הפערים בהישגים לא רק בין תלמידי מערכת החינוך הישראלית לתלמידי מערכות חינוך במדינות אחרות בעולם. אלא גם על הפערים שבין קבוצות תלמידים בתוך מערכת החינוך עצמה, בין תלמידים ערבים לתלמידים יהודים, בין תלמידים ממוצא מזרחי לתלמידים ממוצא אשכנזי, בין תלמידים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך לתלמידים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה, בין תלמידים מהפריפריה לתלמידים מהמרכז.

העבודה הנוכחית בוחנת את הגורמים לאי השוויון בכיתה, תוך הסתמכות על מאמרם של שפירא ופלג בנושא שוויון ומאמרם של אדלר ובלס על אי השוויון בחינוך בישראל.