מדדים אובייקטיבים לאיכות חיים מיצגים את רמת החיים של הפרט באמצעות התנאים הקיימים בחברה מסוימת. החוקרים המתבססים על מדדים אובייקטיבים יוצאים מתוך 'גישת האמצעים לאיכות חיים' המגדירה את איכות החיים באמצעות המשאבים הכלכליים והחברתיים הקיימים בסביבה מסוימת.

עניינה של הסקירה הנוכחית הנה בחינת איכות החיים ביחס למשתנים דמוגראפיים ואזור מגורים (תל אביב, חיפה וירושלים) 

המדדים הסובייקטיביים מתבססים על "הגישה הפנומנולוגית" שעל פיה איכות חיים הוא האופן שבו האדם עצמו תופס את איכות החיים שלו. 'גישת הפערים' מדברת על כך שאיכות חיים נמדד על פי הפער הקיים בין אורח חייו של הפרט לסטנדרטים השוואתיים שונים כגון מצבם של האחרים וערכים אישיים. גישה זו מתמקדת בגורמים התורמים לאיכות החיים ולא בהגדרת המושג עצמו

ישנם פערים משמעותיים בצמיחה הכלכלית בין אזורים שונים בעולם. התפלגות  ההכנסות בין המדינות הפכה במהלך המאה ה- 20 לפחות שיוויונית מבעבר

תל אביב למשל מציגה רובד עליון המהווה את האליטה העשירה הפועלת במגוון פעילויות כלכליות נבחרות: מדע, הנדסה, אומנות ועוד

לגלובליזציה של הכלכלה הישראלית השלכות על אופיין השונה והמתהווה של שתי הערים החשובות בישראל: ירושלים ותל אביב. המנוע הבולט בתהליכי הבידול הללו הוא כלכלי: מועסקים בהי-טק ובעלי מקצועות חופשיים, שאורח חייהם משלב הכנסות גבוהות וצריכה מרובה, מתרכזים במרחבים עירוניים מצומצמים יחסית, שנעשים עד מהרה לבועות של שפע ונהנתנות.

ב"מגרש הגלובלי משמשת ירושלים ככדור משחק, בעוד תל-אביב הולכת ומבססת את מעמדה כשחקן מן המניין". תל אביב-יפו נוטלת חלק במהפכה העירונית החדשה שמתרחשת בעקבות תהליך הגלובליזציה ושמה נקשר למונח "עיר עולם"