סקירת הספרות הנוכחית עניינה באידיאל היופי.

וולף, טוענת כי התרבות האנדרוצנטרית מפעילה כלי דיכוי רב עוצמה כנגד נשים, הקרוי: מיתוס היופי. המיתוס הוא אידיאל תרבותי, תלוי זמן ומקום, אשר מורכב מאוסף של קריטריונים ליופי הנשי, ומהווה בבחינת מתקפה על הגוף הנשי הטבעי. לא משנה כיצד האישה נראית, תמיד יעשה שימוש במראה החיצוני שלה כדי לחבל במה שהיא אומרת ולהפוך את הבחנותיה בנוגע להיבטים חברתיים שונים, הנוגעים למיתוס היופי, לבעיה אישית שלה. הסטנדרט אליו היא שואפת משקף את ערכי הסביבה התרבותית שלה, המופנמת על ידה, והיא בוחנת עד כמה היא רחוקה מהנורמה. וולף, מכנה זאת החפצה עצמית, בבסיסה נמצאת התובנה, שלהיות אישה בחברה הנוכחית פירושו להיות במידה רבה לחפץ נוי, המשמש עונג למתבונן ומטרה לנעיצת עיניים.