מערכת הביטחון הסוציאלי הממלכתית והמוסדית התגבשה לאורך המאה ה-20 והיא מקובלת כיום במרבית מדינות העולם. בארץ ישראל החלה להתגבש מערכת ביטחון סוציאלי עוד בימי המנדט הבריטי בטרם הוקמה מדינת ישראל.

בעבודה זו נבחנים השינויים הכלכליים והפוליטיים שחלו במערכת הביטחון הסוציאלי בישראל והשפעתם על אוכלוסיית הקשישים.

משנת 1955 ועד היום, קצב גידול האוכלוסייה בקרב הקשישים גבוה פי 2 מקצב גידולה של האוכלוסייה כולה. אולם כשמסתכלים על הנתונים במבט מבוקר יותר מגלים כי קצב גידול אוכלוסיית הקשישים שגילם הוא 75+ הינו פי 10 מקצב הגידול של האוכלוסייה ואילו קצב הגידול של בני ה 80+ הינו גדול עוד יותר. כלומר, בישראל לא רק האוכלוסייה הכללית מזדקנת אלא אוכלוסיית הזקנים עצמה נוסקת מבחינת הגיל בצורה משמעותית.

תכליתה של מערכת הביטחון הסוציאלי להגן על האדם מפני סכנות פיזיות וחברתיות ולאפשר לו חיים בכבוד. קימות שתי גישות המפרשות את תכלית הביטחון הסוציאלי: הגישה הצרה והגישה הרחבה.

לפי גישת הפרשנות הצרה תכליתו של הביטחון הסוציאלי להבטיח את האדם מפני סיכונים חברתיים רק כאשר ייחשף אליהם, כמו: אמהות, תאונות עבודה, אבטלה, זקנה, נכות וכדומה. הצורך נתפש כמצב שבו האדם מצוי מתחת לרמה מסוימת, מאוד נמוכה. לפי הפרשנות הצרה המדינה צרכה להתערב רק לאחר חשיפה לאיזושהי צרה, לאיזושהי בעיה. גישה זו היא גישה סיבתית.

מנגד גישת הפרשנות הרחבה גורסת כי תכליתו של הביטחון הסוציאלי היא לא רק להגן על האדם הנחשף בפני סיכונים חברתיים, אלא גם לנקוט צעדים כדי שקיומו של האדם יובטח כך שיוכל לפתח את אישיותו ולאפשר לו הגשמה עצמית. מערכת הביטחון הסוציאלית אינה רק בעלת אופי סיבתי אלא גם בעלת אופי ייעודי. תכלית הביטחון הסוציאלי היא להעלות את רמת החיים של האדם לרמת החיים של כלל האוכלוסייה.

שאלת המחקר בוחנת האם השינויים הכלכליים והפוליטיים שחלו במערכת הביטחון הסוציאלי במדינת ישראל פגעו באפשרות לחיים בכבוד של אוכלוסיית הקשישים ?