תוכנית פנסיית פרישה ציבוריות מהוות דרך להקל על עוני בקרב הקשישים וכדי להבטיח יחס מאוזן בין כוח העבודה לבין כוח עבודה בפרישה . מטרת הפנסיה היא לאפשר לעובד ולבני משפחתו להמשיך ולקיים, במשולב עם קצבת הזקנה מן הביטוח הלאומי, את רמת החיים שהורגלו לה גם לאחר הפרישה מן העבודה עקב גיל, נכות או פטירה. מטרה זו מחייבת מתן קצבה לכל החיים אחרי הפרישה.

מטרת עבודה זו הנה בחינת אחריות המדינה לביטחון ( פיננסי ) סוציאלי לקשישים.

פנסיה הן התחייבויות ארוכות טווח, וכללי פנסיה צריכים להיות שונים ולהתאים לזמנם.. מכאן החשיבות של תחזיות כלכליות עתידית של מערכות פנסיה .
בכמה מדינות בעולם אין הרובד הפנסיוני הבסיסי )רובד הביטוח הלאומי ( מהווה עיקר הכנסתו של הפרט בפרישה (כפי שהיה קיים בישראל עד שנת 2008 )ובהן בא בדרך כלל המענה לצורך של הפרט ליצור הכנסה ראויה בגיל הפרישה בדמות רובד שני, מפותח, המכיל מגוון של מוצרי חיסכון ארוך טווח, המסתייעים בעידוד ממשלתי. כך הדבר במדינות כארצות הברית (The United Kingdom Pension System Key issues – David Blake Page 1) וכאנגליה, בהן קיים עושר של מוצרי חיסכון ברובד השני ועידוד לחיסכון ברובד זה, המהווה נתח ניכר מהכנסת הפרטים בגיל הפרישה. בישראל הרובד השני הנו וולונטרי ומורכב ממגוון של מוצרי חיסכון ארוכי טווח.

מטרת עבודה זו הנה בחינת אחריות המדינה לביטחון ( פיננסי ) סוציאלי לקשישים.

העבודה בוחנת את כלי המדינות ובכללם קצבת זקנה וחוק פנסיה חובה בישראל, בארצות הברית וכן אנגליה. ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי מצבם הקשה של הקשישים בישראל לא נובע ישירות מהשינויים הכלכליים והפוליטיים שחלו במערכת הביטחון הסוציאלי בארץ ישראל. מצבם הקשה היא תוצאה של מדיניות מתמשכת של כול ממשלות ישראל ביחס לאוכלוסיות פגיעות. העובדה שאוכלוסייה זו לא יכולה להגן על עצמה השאירה אותה נתונה לחסדיה של מדיניות חברתית אכזרית לאורך כול שנות קיומה של המדינה.