לעיתים עולים לכותרות  מיקרים בהן נפטרו נערות צעירות דוגמניות מאנורקסיה או בעיות אכילה אחרות כמו למשל, הדוגמנית לוסיאל ראמוס ממונטווידאו, אורוגוואי, ב-2 באוגוסט, במהלך תצוגה שהתקיימה בשבוע האופנה בבירה הדרום אמריקנית, היא התרסקה על המסלול ומתה. סיבת המוות: רעב.

סקירת ספרות זו בוחנת את אופנת הרזון וההיבטים המוסריים הנובעים ממנה.

הפרעות אכילה הן אחת המגיפות של העולם המערבי המודרני, כאשר בשנים האחרונות חלה עלייה מדאיגה בשיעור הלוקים בהן. בשנים האחרונות חלה עלייה ניכרת בשכיחות המקרים, בעיקר בקרב בנות ובני נוער.

הפרעות האכילה פוגעות באופן משמעותי בתפקוד הכללי של הילדים והמתבגרים בחברה, בלימודים ובכלל, ואינן מאפשרות את התפתחותם התקינה.

אידיאל היופי בא לידי ביטוי בולט בתכנית הטלוויזיה "דוגמניות" בה מוצגת הפיכתה של הדוגמנית לקורבן של האופנה, של החברה ושל תרבות  שמקדשת את המראה החיצוני הנשי הרזה.

מרבית הדוגמניות מרעיבות עצמן וכן מרביתן עושות שימוש ברפואה פלסטית, על מנת לעמוד בדרישות המחליטנים (תאגידים כלכליים) וקרביניטי הענף (סוכנים, אנשי מקצוע ועוד) המושפעים מאופנת הרזון.

המרווחים העיקריים הם הסוכנים , רופאים פלסטים, דיאטקנים, תאגידים כלכליים, מעצבים ועוד . לכאורה גם הדוגמניות עצמן בטווח הקצר מורווחות הן מתפרסמות, מצליחות ומרוויחות סכומים נאים, אך בטווח הארוך הם מגיעות לידי הרעבה עצמית והתדרדרות פיסית ונפשית .

האם אובדן חיי אדם או התדרדרות פיסית ונפשית חמורה סבירים משום מקדם גורמים שונים וכן מקדש את אידיאל היופי ? הדוגמניות  מודעות במידת מה לסיכון הרב אותו הן נוטלות ולא נרתעות , אולי גם אין על החברה להירתע מפני הסיכון הכרוך בעמידה בדרישות תעשיית הזוהר . אך נראה לא מוסרי לא להתייחס לאובדן חייהם של הדוגמניות וכן נערות רבות.