הספרות מלמדת כי מערכת החינוך ואנשי המקצוע המלמדים את המקצוע מודעים לבעייתיות בהוראת המתמטיקה וכי ניכר כי יש להם פתרונות לשיפור ההישגים במתמטיקה, אך בפועל ידוע כי ההישגים במתמטיקה הם נמוכים.

סקירת ספרות זו עניינה בבחינת נושא האומנות ככלי עזר להקניית אוריינות מתמטית.

האומנות בהיותה נגישה לכל אדם ללא צורך בידע ,כשרון או ניסיון קודם מהווה דרך לביטוי ופורקן רגשי

כאשר לשימוש בכלים לא מילוליים-אומנותיים( מוסיקה, דרמה, תנועה, אמנות פלסטית)  יש יתרונות ייחודיים רבים המאפשרים פיתוח יכולות.

המורים שונים זה מזה בסגנון המסירה שלהם ובדרכים שהם מפעילים את תלמידיהם. העברת החומר לקהל התלמידים עשויה להיות בדרכים שונות, כאשר המורה הוא היוצר את  אקלים הלמידה על הבמה.

כאשר משווים את המורה לשחקן מדגישים בעיקר את ממדי היצירתיות  והאלתור בעבודת המורה. בבחינת תכנית הלימודים, המורה השחקן, הוא מורה יצירתי הנוטל חלק פעיל בתכנון הלימודים  ובשיעור בכיתתו.

הבחירה בהפקת סרט כדומה לעשיית תוכנית לימודים ולהוראה היא מפתיעה לכאורה מכמה בחינות. קולנוע הוא חלק מתעשייה, שלמרות החלקים היצירתיים בה חייבת להצליח בקופות ולענות על קריטריונים של תהליך ייצור כגון עמידה בלוחות הזמנים, חלוקת התפקידים, יעילות התהליך וכו'.

מודל  "הפשטה מתמטית" דוגל ביצירת דגמים ספציפיים, פעילויות המחשה, כאשר התלמיד מחלץ את המשותף למספר מצבים שונים. ההפשטה היא תהליך של גילוי בין מצבים שונים אשר מגלמים אותו רעיון.