אוטיזם הנו אי סדר הטרוגני בקרב ילדים המאופיין על ידי פגיעה בפעולת גומלין סוציאלית, בעיות בתקשורת מילולית, אי מילולית ובאי תקשורת, התנהגות מוגבלת ובעיות מנטאליות. אוטיזם מופיע בדרך כלל בשלוש השנים הראשונות של חיי הילד ונמשך לכל אורך החיים וסיבתו תפקוד לקוי של מערכת העצבים המרכזית.

סקירת ספרות זו בוחנת היבטים שונים לחלופות תקשורת בקב הלוקים באוטיזם

"ההפרעה  האוטיסטית" היא הידועה מבין הPDDs-  תסמונת זו מאופיינת ע"י המדריך האבחוני והסטטיסטי של אגודת הפסיכיאטרים האמריקנית (1994 American Psychiatric, Association) (DSM IV)  בלקות איכותית באינטראקציה חברתית. זוהי הבדידות האוטיסטית.

ילדים אוטיסטים אינם בהכרח נמנעים ממגע חברתי. למשל, יש אוטיסטים האוהבים מגע גוף, חיבוקים, דגדוגים, ומקיימים מגע עין, אלא שרמת האינטראקציה החברתית-הדדית של ילדים אלה היא מוגבלת.

מחקרים מעטים בחנו מערכות תקשורת תומכות וחלופיות (AAC) והתייחסו לפוטנציאל של מערכות אלה והשפעתן על  התבטאויות מילוליות בילדים עם ספקטרום האוטיזם.

תוצאות מחקרים מלמדות כי ילדים אוטיסטים אשר אינם מדברים  מסוגלים לתקשר באמצעות  תקשורת תומכת וחליפית (AAC), באופן קבוע או בתקופות מסוימות בחיים שלהם כאשר ההתפתחויות בתחום טכנולוגית מידע והתקשורת מספקים כלים חדשים AAC, כגון כלים המשלבים  חזות גרפית  ופלט קולי, כמו עם מכשירי דיבור (SGDs).

הישגים  אקדמיים  הנם פונקציה של  יכולות חברתיות ובעיות התנהגות בקרב  ילדים עם ASD. כלומר,  ילדים עם כישורים חברתיים משופרים בגיל 6 הראו מראים גבוהות יותר של הישגים לימודיים, בעיקר קריאת מילה. מכאן שיכולות חברתיות משופרות עשויות לתרום להישגים אקדמיים.