עבודת סמינריון הבוחנת את עולם האהבה, היחסים והמיניות בשירתן של יונה וולך ודליה רביקוביץ.
יונה וולך (1944 – 1985) ודליה רביקוביץ (1936) הן שתי משוררות מודרניות בשירה העברית, כאשר דליה רביקוביץ נמנית על דור משוררים אחד קודם לזה של יונה.
יונה וולך אחת המשוררות החשובות בשירה העברית החדשה, אך יחד עם זאת גם שנויה במחלוקת. אורח חייה הסוער, שירתה הפרובוקטיבית והמיתוסים שנוצרו סביבה תרמו לפרסום שירתה המזמינה קריאה סובייקטיבית. רבים משיריה נעים על הקו שבין עולם ממשי לעולם דמיוני, תת – הכרתי, תוך ציור תמונות או סיטואציות המתנדנדות בין ריאליזם לסוריאליזם.
עבודתה השירית של וולך היא רב – גוונית . היא מבליטה את עיקרון השונות, דוחה את התפיסה הפטריארכאלית, אך יחד עם זאת נמצאת גם דוברת אנטי פמיניסטית וסאדו מזוכיסטית.
כתיבתה זורמת, השירים פתוחים, ישנו מגוון דוברים והשפה היא שילוב של שפת רחוב ושפה גבוהה.
שירתה הביאה את המקצב החופשי עד לקיצוניות. היא הנחילה שימושים חדשניים במצלולן אונומטופיאי, בגלישת מילים והטיות רבות על בסיס שורש או צליל שנחשבו אז כפורצי מסגרת. היא נתנה למילים: "לעשות מה שהן רוצות".
דליה רביקוביץ היא מעמודי התווך של השירה העברית הלירית.
שירתה של רביקוביץ מתארת חוויות אישיות בכתיבה לירית אישית. שיריה הם מצד אחד עדות אישית על יתמות, אהבה בלתי אפשרית ומאבק נואש על עצם הקיום ומצד שני מבטאים אמת אוניברסאלית וחוויות של רבים.
בשירתה המוקדמת דרכי העיצוב היו מיושנות: ביטויים פיוטיים, מבנים קלסיים וכדומה, אך בעקבות שבר שחל בשיריה המאוחרים יותר התגלו עקרונות "הפואטיקה המודרנית": שפה דמוית סלנג , מבנה שירים בעלי אופי של שיחה ומבנים סטרופיים חופשיים.
שירתן של שני המשוררות התקבלה בתחילת דרכן על ידי הביקורת הישראלית כיוצאת דופן, כל אחת בדרכה שלה.
עבודה זו תערוך השוואה על הנשיות, האהבה,היחסים והמיניות בשירתן של יונה וולך ודליה רביקוביץ.
1. מבוא
2. רקע - כתיבתן של וולך ורביקוביץ
3. המוטיב הנשי
- השוואה בין "תרזה" של וולך לבין "שונרה" של רביקוביץ
השוואה בין "קורנליה" של וולך לבין "בובה ממוכנת" של רביקוביץ
4. מוטיב האהבה והיחסים
- השוואה בין "שני גנים" של וולך לבין "כתמי אור" של רביקוביץ
- השוואה בין "לא רצינו" של וולך לבין "אהבה" של רביקוביץ
5. סיכום
6. ביבליוגרפיה