החברה הישראלית היא חברה הטרוגנית המכילה בתוכה מספר קבוצות השונות זו מזו מבחינת השתייכותן הלאומית, הדתית, העדתית, המעמדית והפוליטית

סקירת ספרות זו בוחנת את תופעת האדישות של הבוחרים במערכת הבחירות בישראל.

ההטרוגניות בישראל הובילה לשינוי המפה הפוליטית במהלך השנים, כאשר בתחילת שנות ה-50, מערכת הבחירות כללה שני גושים מרכזיים, גוש השמאל וגוש הימים וכי כיום, קיימות גם מפלגות סקטוריאליות ומפלגות קטנות אלו ואחרות.

מעבר לשינוי המפה הפוליטית, חל שינוי מהותי בבוחר הישראלי, כאשר מאזרח בעל מודעות פוליטית ומעורבות פוליטית, האזרח הישראלי כיום מגלה אדישות וחוסר עניין ומעורבות בבחירות בישראל.

האדישות של הבוחרים ברחבי העולם מעידה כי אדישות הבוחר הנה תופעה המחמירה עם השנים , גיל הבוחרים והמין הם כולם קשורים באופן משמעותי לאדישות בוחרים. יש בעיקר שני מנגנונים שבאמצעותם אזרחים מבקשים לחולל שינוי חברתי ופוליטי. אחד הוא באמצעות השתתפות בבחירות רשמיות. בתחום ההשתתפות פוליטית פורמאלית, למדינה יש אחריות לעידוד ההשתתפות פוליטית רחבה ככל האפשר.

האזרח הישראלי מגלה בשנים האחרונות חוסר עניין בפוליטיקה, בד בבד לירידה באמון במוסדות הפוליטיים ואכזבה מהפוליטיקה ואף סלידה ממנה.

מאז 1999, אז עמד שיעור ההשתתפות בבחירות על כ-80%, ישראל מצויה במשבר בכל הנוגע להשתתפות בבחירות לכנסת. כך למן הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה שנערכו ב-2001 ולאחריהן הבחירות לכנסת ב-2003 ירד שיעור ההשתתפות לטווח של 60% 70%.

בבחירות 2001, אריאל שרון נבחר ברוב גדול של כ-62%, ואילו בברק תמכו רק 38% מהבוחרים. הציבור הערבי החרים את הבחירות, ושיעור ההצבעה בהן היה נמוך במיוחד (62.3%).