הספרות הכלכלית, דנה רבות בסוגיית ביצועיהן של קרנות הנאמנות המהוות אפיק פופולארי להשקעה, עם זאת, מעל לכל ספק קשה להעריך ביצועי קרנות נאמנות רק על בסיס התשואות המוצגות ומתפרסמות במדיות השונות.

מטרת המחקר הנוכחי אשר סקר ובחן התנהגות ביצועי קרנות הנאמנות ,הייתה השואה בין ביצועים אלו לאלה של המדד המייחס אותן , וזאת על מנת להסיק האם לאורך זמן, יכולות תעודות הסל להניב תשואות עדיפות על אלו של הקרנות בין היתר בשל הסיכון הנמוך ודמי הניהול המינימאליים .

בספרות הדנה בביצועי קרנות נאמנות ניתן למצוא לא מעט מחקרים שבדקו עקביות בביצועי ודירוגי קרנות נאמנות. ההוכחה כי קרנות שומרות על עקביות בדירוגן לפי מדד זה או אחר הופכת את הדירוג מציון עבור ביצועי העבר לכלי להערכת ביצועים עתידיים. לפיכך הושקעו כל כך הרבה זמן ומשאבים למחקר נושא העקביות.

Sharpe (1966) הציג במאמרו את מדד שארפ, ויישם את המדד החדש לבדיקת עקביות ע"י דירוג 34 קרנות נאמנות לאורך שתי תקופות זמן של עשור: 1944-1953 ו-1954-1963. בכל תקופה, שארפ נתן לקרן בעלת מדד שארפ הגבוה ביותר את הדירוג 1 ולקרן בעלת המדד הנמוך ביותר את הדירוג 34. בהשוואה כזו הגיע שארפ למסקנה שקיימת התאמה מסוימת בין הדירוג בשתי התקופות. הוא הראה שמתוך הקרנות שדורגו בחצי העליון (17 קרנות) 11 קרנות שמרו על דירוג בחצי העליון לאחר עשור ו-6 דורגו בחצי התחתון.

מטרת העבודה היא להציג את המכשיר הפיננסי- תעודות הסל באמצעות עמידה על חסרונות קרנות הנאמנות השונות בסקטורים השונים.

בעבודה זו מוצגים מודלים שונים לבחינת מאפיינים ומגמות הבאות לידי ביטוי בביצועי קרנות הנאמנות.

כמו כן נערכה בדיקה בדבר יכולתן של הקרנות ומנהליהן להכות את מדדי הייחוס ולהציג תשואה גבוהה למרות דמי הניהול הגבוהים אותן הן גובות.

במסגרת בדיקת "תופעת הידיים החמות" נבחנה יכולתו של מנהל הקרן לשמור על "יד חמה" ובכך להשיג ביצועים על סמך ביצועי עבר .