למידה מבוססת פרויקטים היא גישה להוראה אותה הגה דיואי (1938), אשר טען לחשיבותו של הניסיון המעשי בלמידה. במסגרת הלמידה מבוססת פרויקטים, תלמידים עובדים על משימות אקדמיות בקבוצות קטנות.

סקירת ספרות לעבודת סמינריון  הבוחנת את תרומת התקשוב ללמידה שיתופית ב PBL

המשימה יכול להיות בצורה של חקירה או מחקר על נושא מסוים, לשלב מושגים מתחום אחד או תחומי הלימוד מרובים. על חברי הקבוצה לשתף פעולה אחד עם השני כדי לייצר תוצאה קולקטיבית על פני פרק זמן מוגדר. כמו כן, באמצעות למידה מבוססת פרויקטים הידע נבנה באמצעות אינטראקציות חברתיות. אסטרטגיית הוראה זו היא מעין מעבר לגישות קונסטרוקטיביסטיות של הוראה ולמידה.

למרות הפופולריות שלמידה מבוססת פרויקטים בתקופה זו של רפורמה בחינוך, יש כמה חוקרים המסתייגים מהאפקטיביות שלה וטוענים כי קשה לחברי קבוצה לפתור בעיות בין-אישיות במסגרת פעילות משותפת. למידה מבוססת פרויקטים היא אסטרטגיית הוראה שמחייבת שיתוף פעולה בין תלמידים בקבוצות קטנות והשפעותיה החיוביות על הלמידה של התלמידים תלויות בהרכב הקבוצה ואיכות של תהליכים קבוצתיים.

יעילותה של למידה מבוססת פרויקטים תלויה בארבעת המרכיבים הקיימים בתהליכים קבוצתיים. הראשון, אלמנט של תהליכים אפקטיביים בקבוצה, כלומר תלות הדדית חיובית, משמעות הדבר היא שכל חבר זקוק לאחרים כדי להצליח.

האלמנט השני, הנו אחריות אישית, משמעות הדבר היא שההצלחה של הקבוצה תלויה בקבלת אחריות פרטנית לצורך העבודה הקבוצתית.

בנוסף נדרשת השתתפות שוויונית המתקיימת כאשר לכל אחד מחברי הקבוצה יש חלק שווה של
עבודה. כל חבר, ללא קשר לרמות של הישג, משתתף באופן שווה בפעילויות הלמידה וכן נדרשים כישורים חברתיים בתקשורת, קבלת החלטות, בניית אמון ויכולת ניהול סכסוך החיונית בקידום דיון בקבוצה.