רכיבה טיפולית על סוסים (Therapeutic Riding) מוכרת מזה 50 שנה כדרך טיפול בתלמידים בתחום החינוך המיוחד, ומועילה, נכון להיום, לאלפי מטופלים רכובים על סוסים בכ- 45 מדינות בעולם.

המחקר הנוכחי מטרתו לבדוק כיצד משפיעה הרכיבה הטיפולית על בני נוער בסיכון שנשרו ממסגרות בית ספריות.

בין האדם לסוס קיימת ברית עתיקת יומין, שנכרתה לפני אלפי שנים. התקשורת המפותחת שנוצרה בין האדם לסוס ומערכת היחסים ההדדית ביניהם מאפשרות לשני הצדדים לתקשר זה עם זה בהצלחה רבה.

מטרות הרכיבה הטיפולית הן מגוונות. החל בהורדת מתח והחרדה, פיתוח אמון המטופל, העלאת ההערכה העצמית, שיפור יכולת הריכוז, פיתוח וחיזוק מיומנויות אקדמיות נלמדות, שיפור בתפקודן של המערכות הסנסוריות והסנסומוטוריות, לימוד מיומנויות חברתיות והתחשבות בזולת, ועד ליצירת יחסי ידידות בתהליך השילוב החברתי, ועוד. נושא של מחקר זה הוא רכיבה טיפולית והשפעתה על נוער בסיכון.

במחקר זה נבדקה השאלה- מהי השפעתה של הרכיבה הטיפולית על בני נוער שנשרו ממסגרות בית ספריות?

האספקטים שנחקרו היו ביטחון עצמי, דימוי עצמי, שליטה עצמית, אמון והתנהגות.

המחקר כלל ראיונות עם מדגם של שני בני נוער מקרית הנוער מעיר בצפון, המורה והמטפל.

כמו כן נבדקו נתונים שנאספו על קרית הנוער, ללא קשר למחקר, על מנת להבין טוב יותר את ממצאי המחקר, את סוג האוכלוסייה ואת הסיבות העיקריות שגרמו לנשירה.

המחקר שנעשה על רכיבה טיפולית בעזרת סקירת ספרות כלל נתונים יבשים ואספקטים פסיכולוגים קוגניטיביים ופיסיים של הרכיבה הטיפולית.

השערת המחקר שנבדקה הייתה שהדימוי העצמי, הביטחון העצמי והאמון ישתפרו בקרב המשתתפים בטיפול ברכיבה.

הדיון שהגיע בעקבות המחקר עסק בהשוואה שבין העובדות היבשות שלמדתי על סוג האוכלוסייה ועל סוג הטיפול אל מול המפגש איתם במציאות, בדרכים השונות שבהם המאפיינים המשותפים לנוער נושר באים לידי ביטוי בתהליך הטיפול, וכיצד המטפל והמורה מתמודדים עם הקשיים שהם מציבים, בתפיסת הנערים את עצמם לפני ואחריי הרכיבה הטיפולית ורמת המודעות שלהם לתהליכים השונים שהם חווים.