הרעיון העומד בבסיס המחקר נוגע להשפעה החיובית שיש לבני המשפחה על הקשיש. ההנחה היא כי קשישים הנמצאים בקשר מתמיד עם בני משפחתם, מקבלים תמריץ פנימי המשפיע על תחושת ביטחון העצמי שלהם. אותו תמריץ מקדם את איכות חיו של הקשיש גם אם במעט (ביטחון עצמי וחרדה מקשורים גם לבריאות נפשית ופיזית).

סקירת ספרות  הבוחנת את תרומתה של התמיכה הבלתי פורמאלית, מבחינת רמת חרדה ותחושת ביטחון עצמי בקרב קשישים בישראל.

רמת ההשכלה הינה אחד מערוצי המוביליות המרכזיים ביותר בעולם הקפיטליסטי והחומרי שאנו חיים בו. ההשכלה בישראל מומרת לעבודה טובה וממנה להכנסה מכובדת אשר אף היא מומרת למעמד ורמת חיים גבוהה וככזאת היא משפיעה ישירות/בעקיפין על מאפיינים אחרים כגון מצב בריאות, הרגלי בריאות, שימוש בשירותי הבריאות והרווחה ועוד.

החוקרים מציינים כי כיום יש שינוי במדיניות המערבית וקיימת מגמה, לעלות בחזרה גם את גיל הפרישה וגם את גיל הפנסיה. הטענה שמלווה מדיניות זו היא כי השתתפות הזקנים בכוח העבודה חשובה לא רק עקב היותה מקור פרנסה חשוב, אלא גם משום שהעבודה מאפשרת לזקן להרגיש שהוא עדיין תורם לחברה ומפיגה אצלו תחושות של בדידות וניתוק.

שכיחותן הגבוהה של בעיות הבריאות בגיל הזקנה ובעיקר של המחלות כרוניות, הופך את מצב בריאותם של הקשישים לגורם מאוד מרכזי באיכות חייו ובהרגשתו הכללית.

התמיכה החברתית מוגדרת באופנים שונים: מצד אחד, הגישה הפסיכולוגית רואה בתמיכה כחיזוק האני שמשפיע על תפקודו הבינאישי של האדם. לפי גישה זו, הפרט נתפס כגורם הזקוק לחיזוקים רגשיים כדי לבסס את זהותו האישית ולאפשר תפקוד רגשי. מצד שני, הסוציולוגיה טבעה את המושג הנקרא "תמיכה חברתית", כלומר- מצב בו האדם מתחזק ככל שעומדים לרשותו משאבים רבים יותר מצד החברה.