בשנת  711 לספירה ערבים וברבריים חצו אותו את האי האיברי, ובתוך מספר שנים, כבשו את כל דרום הפירנאים. גיחות אלה הניעו התפתחויות היסטוריות אשר במהלך מאות השנים הבאות הביאו לשינוי החברתי, פוליטי ותרבותי מוחלט בנוף הים התיכוני המערבי המרוחק.

סקירת ספרות לעבודת סמינריון אקדמית הבוחנת את שורשיה האסלאמיים של התרבות המרוקאית וכיצד הם באים לידי ביטוי ?

הערבים  אשר עברו ברחבי צפון אפריקה במאה השביעית והשמינית, נתקלו בילידים ברברים ובאוכלוסיות ביזנטיות המתגוררות בתוך פסיפס מורכב של צורות שונות חברתיות, כלכליות, דתיות ופוליטיות. במאה השנים הבאות, הערבים, המשמשים כזרזים, הפכו נוף נבדל ואסלאמי בטבע.

בשלב השני (אמצע המאה ה 11 לספירה), כוח פוליטי וכלכלי עבר לחוף כשהמוראביטון הרחיב שליטה פוליטית צפונה לאל אנדלוס. נבנתה מחרוזת של ערי נמל, וביניהם עם עיירות קטנות וכפרים, לאורך חוף Rifian, והן שמשו כמרכזי לבניית ספינות ונמלי דיג.  בשלב האחרון (המאה ה-15- 16 לספירה ), ההתיישבות לאורך החוף נעלמה כתוצאה מהכיבוש הספרדי והפורטוגזי. החוף למעשה הפך-שטח הפקר.

במרוקו, האסלאמיזם מוצא את מקומו בקרב קבוצות שוליות ומקופחות מבחינה כלכלית חברתיות האסלאמיים גדל באזורים שנדחקו לשולים במשך דורות, וכתוצאה מכך נוצרו פערים אדירים בפיתוח בחלקים אחרים של המדינה.

האסלאם המרוקאי נובע גם מקיפוח כלכלי וחסר יכולות למצוא פתרונות לבעיות העוני והנחשלות. כמו כן, האסלאמיים הוא גם תוצאה של הקושי בקרב החברה השמרנית החברתית להסתגל להלם של המודרניזציה. בעוד המשטר קובע מוסדות מודרניים ויוצר מושגים וחוקים מודרניים לקדום מודרניות וחילוניות, הוא לעתים קרובות לא הצליח ליצור את הכוחות החברתיים ומבנים המקיימים אותם.