עדויות אמפיריות הולכות וגדלות מצביעות על כך שהורים לילדים עם ליקויי למידה מציגים מסוגלות הורית נמוכה לעומת הורים ללא ליקויי למידה.

מטרת המחקר ביקשה להעריך את תפיסת המסוגלות של הורים מילדיהם עם סיכון ללקות למידה לעומת מסוגלות עצמית של ילדים ללא סיכון ללקות למידה.  

האחריות לטיפול בילד עם מוגבלות עשויה להשפיע לרעה על בריאותם הנפשית של ההורים, למרות שיש הורים שמתמודדים היטב עם הדרישות והאתגרים של ילד עם לקויות למידה, אך אחרים אינם, והם נוטים לחוות תוצאות כגון מתח.

למתח של ההורים יש השפעות שליליות ישירות על רווחת ההורים. רמות מתח גבוהות של ההורים נקשרות לבעיות התנהגות בקרב הילדים. עם זאת מסגלות עצמית של הורים עשויה להקל על ההורה את ההתמודדות עם ילדו, לקוי הלמידה

העבודה זו עוסקת בילדים בני 3-5, כאשר במהלך שנות הגן, ליקויי למידה מתבטאים לעתים קרובות כליקויים ספציפיים בהתפתחות השפה והדיבור, יכולות החשיבה והתנהגויות אחרות הנדרשות להישגים לימודיים מוקדמים.

העבודה הנוכחית תבחן את תפיסת המסוגלות של הורים מילדיהם עם סיכון ללקות למידה לעומת מסוגלות עצמית של ילדים ללא סיכון ללקות למידה.

במחקר השתתפו במחקר הנוכחי השתתפו  20 הורים

כלי המחקר

1. שאלון מסוגלות: שאלון לבחינת מסוגלות הילד על ידי ההורה.
2.  שאלון דמוגרפי: השאלון הדמוגרפי יכלול את השאלות הבאות: גיל, מגדר, השכלה ועוד.

נערך מחקר כמותי אשר כלל שאלון לבחינת מסוגלות הורית לתפיסת ההורים. תוצאות: בהתאם להשערת המחקר נמצאו הבדלים הקרובים למובהקים ברמת המסוגלות של הורים מילדיהם בעלי לקויות למידה וילדים ללא לקות למידה.