העבודה הנוכחית דנה בסוגית החינוך הביתי, מאפייני והשפעתו על התפתחות הכישורים החברתיים של הילדים. הסקירה להלן תתייחס למאפייני החינוך הביתי, להתפתחות החינוך הביתי בישראל ובעולם, לסיבות לקיומו של החינוך הביתי, ליתרונותיו, חסרונותיו והתמקדת התחום החברתי של ילדים בחינוך ביתי.

תנועת החינוך מן הבית משקפת מהפכה רדיקלית אשר החלה להסתמן בסוף שנות ה-70. באותה תקופה קמו בארה"ב, בבריטניה ובמדינות אנגלו-סקסיות אחרות קבוצות שחרתו על דגלן את סיסמת החינוך מן הבית. בראשן של קבוצות אלה עמדו בעיקר מבקרים רדיקליים של החינוך הממוסד, אשר החלו לפעול במהלך שנות ה-60 ובראשית שנות ה-70 מתוך שאיפה לשנות את מערכת החינוך מבפנים, ולקראת סוף שנות ה-70 נואשו ופנו לנסות ולפתח את החינוך מן הבית כבסיס למערכת חלופית. התנועות היו שוליות ונמנו עמן שברירי אחוז מסך כל המשפחות שילדיהן היו בגיל חינוך חובה. במקביל, התנועות הללו זכו להתנגדות או התעלמות מצד הממסד החינוכי. בראשית שנות ה-80 היו בארה"ב כ-60,000 ילדים שלמדו בבית. בראשית שנות ה-90 חל המהפך השני והפעם הוא היה דרמטי. מספר המשפחות שנמנו עם התנועה גדל באופן משמעותי ביותר. ובשנת 1994, לפי הערכה אחת, עלה מספר הילדים הלומדים בבית לכמיליון. בבריטניה, הגיע בשנת 1998 מספר המשפחות שנרשמו כמחנכות את ילדיהן מן הבית לכ-10,000 וכנראה שיש לפחות עוד כ-10,000 משפחות לא רשומות. באוסטרליה, רשומות כ-20,000 משפחות. בקנדה ידוע רשמית על כ-10,000 משפחות ולפי ההערכות ישנן עוד כ-20,000 משפחות לא רשומות. בניו זילנד היו רשומות באמצע שנות ה-90 כ-3,000 משפחות.