סקירה זו בוחנת את תפיסת הגננות את המעבר מגן מסורתי לגן הפועל בגישה דאלוגית.

הלמידה מוגדרת על-ידי הפסיכולוגיה כשינוי קבוע יחסית בהתנהגות או בפוטנציאל התנהגותי שמקורו בניסיון. הלמידה לעומת ההדרכה, מייצגת תהליכים דינמיים, בהם יש ללומד תפקיד אקטיבי, הוא האחראי על התהליך. רק בעזרת חקירה ובדיקה ניתן יהיה להגיע לתהליכים האפקטיביים ביותר. במהלך השנים, הלכו והתגבשו תיאוריות בתחום הלמידה, אשר שינו את שיטות הלימוד. בתחילת שנות החמישים התפתחה תאוריית ההתניה האופרנטית של סקינר, אשר במרכזה עומד הרעיון שכל התנהגות הזוכה לחיזוק תחזור על עצמה, וכל התנהגות שבגינה עונשים תוכחד. בניגוד לתפיסה ההתנהגותית, לפיה התלמיד הוא יצור פסיבי שהתנהגותו נשלטת על-ידי המורה ישנה הגישה הקוגניטיבית ללמידה המכונה גם הגישה הקונסטרוקטיביסטית, התופסת את התלמיד כמרכזי ופעיל בתהליך הלמידה, הוא מבנה את הידע שלו על העולם. גישה זו מדגישה הבדלים אינדיבידואלים. על-פי הגישה הקונסטרוקטיביסטית הלמידה המשמעותית היא תהליך של שינוי מושגים. זהו תהליך הדרגתי המתרחש בעיקר ע"י התאמת מארג המושגים שיש לנו לנתונים החדשים המוצגים בפנינו. בבסיס גישה זו עומד מושג הלמידה. גישה זו בוחנת מחדש את מושג הלמידה ולא את הידע. למידה היא ככלי להתמודד עם עולם משתנה המצריך את האדם להשתנות מתמדת. למידה כזו מחייבת "חשיבה ביקורתית" רב- כיוונית. למידה זו שמה במרכז את מערכת המושגים שהאדם משתמש בהם ואת הדרך שבה הוא מארגן אותם. על פי הנחת היסוד של הקונסטרוקטיביזם הדרך שבה אנו תופסים את העולם איננה בהכרח לפי המציאות האובייקטיבית, אלא לפי מציאות סובייקטיבית התלויה בהתנסויות האישיות ובדרכי הקליטה והתפיסה של כל אדם. גישה אחרת ללמידה היא הגישה ההומניסטית, גישה זו מתבטאת במספר הנחות יסוד, התלמיד הוא אדם חופשי והוא בוחר מה ללמוד ואיך ללמוד, התלמיד הוא אדם שלם, המורכב לא רק מקוגניציה, אלא גם מרגשות ומקשרים חברתיים. התלמיד הנו ייחודי ויש לו צרכים ייחודיים, והוא מונע על-ידי צרכים חיוביים כסקרנות ומימוש עצמי.